מדרש שמות: בני לוי

גרשון קהת ומררי? ומה הקשר בין מררי למרים הנביאה? יעל לוין במדרש שמות לפרשת ויגש

חדשות כיפה ד"ר יעל לוין 05/01/17 20:03 ז בטבת התשעז

מדרש שמות: בני לוי
Shutterstock Waj, צילום: Shutterstock Waj

בני ישראל שירדו מצרימה נמנו בשמותיהם בפרשת ויגש, ומכללן בני לוי; גרשון, קהת ומררי (בראשית מו, יא), שהיו גם אחיה של יוכבד. אישים אלה מוזכרים יחדיו בתור בני לוי גם בספר שמות (ו, טז), בספר במדבר (ג, יז) ובדברי הימים א' (ה, כז; ו, א; כג, ו).

בבמדבר רבה (ג, יב, י ע"ג) מובא הסבר אטימולוגי של שמות בני לוי בהקשר לעבודתם במשכן. לגבי בני מררי מוזכר "שהיתה עבודתם העצים קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו... ולכך נקרא שמו מררי על מירור". בהתאם לדרשה זו מררי נקרא מתחילה על שם עיסוקם של בניו במשכן, ועבודתם הייתה מפרכת. לעומת זאת, במדרש שכל טוב (בראשית מו, יא, עמ' 290) מאוזכרים מדרשי שמות של בני לוי המתקשרים לעבודתם במקדש, ומררי מתכנה כן "על שם מרות וגדולה".

והנה, בפירוש התורה המיוחס לרוקח (במדבר ג, יז-כ, עמ' יג) מובאים מדרשי שמות של בני לוי וחלק מנכדיו, ולפי הנאמר בראש הדברים הם נקראו בשמות הקשורים לשעבוד מצרים: "בני לוי נקראו על שם עינוי ישראל, 'גרשון' גר בשינוי עבודה. 'לבני' 'בחומר ובלבנים' (שמות א, יד). 'ושמעי' 'וישמע א-להים את נאקתם' (שם ב, כד). 'בני קהת' על שם קהיון שינים שהיה להם. 'עמרם' עם רם כדאמרי' בסוטה (יב ע"א) 'עמרם גדול הדור היה'. 'ויצהר' עתיד למשחן בשמן יצהר. 'חברון' שיתחברו עם השם. 'ועזיאל' שיהיה להם עז. 'בני מררי' על שם 'וימררו' (שמות א, יד). 'מחלי' על שם חלאי ישראל נמחלו עונותיהם. 'ומושי' מש כוחם ומשה אותם מן הגלות".

הידרשות למדרשי השם של בני לוי מצויה בספר "מעשי ה'" לרבי אליעזר אשכנזי (מעשי מצרים, פרק י). המחבר מציין כי מוזכרת לגביהם הלשון "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי" (שמות ו, טז), בעוד אשר בנוגע לבני ראובן ושמעון נאמר "אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן... וּבְנֵי שִׁמְעוֹן..." (שם שם, יד-טו). רבי אליעזר אשכנזי כותב בהקשר זה כי מבין שלושת האחים הללו לוי בלבד התנבא על גלות מצרים. הוא מזכיר כראיה את מדרשי שמותיהם של בני לוי, המובאים בווריאציה מסוימת בהשוואה לפירוש המיוחס לרוקח, בסוברו שלוי העניק לבניו שמות סמליים הנוגעים לעניין השעבוד. המחבר מוסיף לציין שהתורה אף ביקשה לרמוז כי מכיוון שלוי הצטער על השעבוד עד למאוד, לפיכך זכה הוא ולא אחיו הגדולים שהגואלים יצאו מבניו. זאת על דרך הנאמר "שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ" (ישעיהו סו, י). באשר לזהות הגואלים רבי אליעזר אשכנזי מתייחס קודם לכן למשה ולאהרן כשלוחים להוצאת ישראל ממצרים על בסיס הכתובים בספר שמות.

התפיסה לפיה שמות בני לוי נקראו על שם השעבוד מוזכרת גם בספר השל"ה (פרשת וארא, דרך חיים תוכחת מוסר). השל"ה אף מציין ששבט לוי לא היה בשעבוד (תנחומא, וארא, ו). לוי ידע זאת ולכן ביקש להצטער בצרת הרבים, וקרא לבניו על שם הגלות. בנקודה זו השל"ה מביא בווריאציה אחרת את ההסברים האטימולוגיים הנוגעים לגרשון, קהת ומררי ולשעבוד, ולומד מוסר השכל: "ומכאן ילמוד האדם להשתתף בצער הציבור אע"פ שאין הצרה מגעת לו". אם כן, לדברי השל"ה לוי כאב את כאבם של בני ישראל, למרות ששבטו לא היה נתון בשעבוד בפועל.

נקודה הראויה לציון היא כי לפי הנאמר במדרש תדשא, המובא גם בילקוט שמעוני (שמות, רמז קסב), לוי נולד ונפטר בט"ז בניסן בגיל מאה שלושים ושבע שנים. והנה, לוי שהצטער בצרת הרבים, לידתו והסתלקותו היו קשורות באורח סמלי למועד הגאולה ממצרים. ראוי להזכיר עוד כי לפי הנאמר ב"סדר עולם רבה" (פרק ג) לוי האריך ימים מכל אחיו, וכל זמן שהיה קיים לא נשתעבדו ישראל במצרים. ממותו ועד ליציאת מצרים חלפו מאה ושש עשרה שנים, ומהולדת מרים ועד ליציאת מצרים עברו שמונים ושש שנים, והיא נקראה כן "על שם מרור".

והנה, נקודה בעלת עניין בפירוש המיוחס לרוקח קשורה לדרשת השם מררי, הנקרא כן על שם הנאמר: "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ" (שמות א, יד). בהתאם לדבריו אפשר לומר כי שמה של מרים הנביאה הוא בעל אטימולוגיה זהה לשם מררי, שכן מקורות שונים בספרות חז"ל קושרים בצורה ישירה את השם מרים עם מרירות השעבוד תוך התייחסות לכתוב הזה עצמו. כך בשורה של מקורות בספרות המדרש הקלאסית מוטעם כי עיקר השעבוד או התגברות השעבוד היה בפרק הזמן של שמונים ושש השנים מהולדת מרים ועד יציאת מצרים, ובכלל זה ב"סדר עולם רבה" הנזכר. והנה, במרבית המקבילות מצוי קישור מפורש בין מרים לבין הכתוב "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם" (ראו בהרחבה מאמרי "מרים הנביאה כגואלת בגאולת מצרים", אשה ויהדותה, תשע"ג).

גם בדרשה בשמות רבה (כו, א, מז ע"ג-ע"ד) אנו למדים שקורותיהם האישיים של שלושת האחים היו אחוזים ושזורים בקורותיו הציבוריים של העם כולו. בכל אחד משלבי השעבוד העמיד הקב"ה גואל, כהקדמת רפואה למכה, ושמות הגואלים ניתנו להם "על שם המאורע". מרים הבכירה נקראה כך כנגד הגזרה "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם"; אהרן נקרא כך כנגד גזרת המתת הבנים, וההסבר האטימולוגי של שמו הוא מלשון היריון; ומשה נקרא כך כנגד הצלתו הקשורה לגזרת השלכת הבנים ליאור.

ייתכן שדרשת השם מררי בביאור המיוחס לרוקח נשענת על מדרש השם בבמדבר רבה, היוצר זיקה בין מררי לבין מירור. עם זאת, מדרש השם מרים הוא שמעלה זיקה ישירה בינה לבין הכתוב "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם". אין זה אף מן הנמנע שדרשת השם מררי בבמדבר רבה נשענת על דרשת השם מרים, או על דרשתו של רבן גמליאל (משנת פסחים י, א) "כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו", המופיעה גם בהגדה של פסח והקושרת בין המרור לבין המירור במצרים.

מבחינה רעיונית אפשר להטעים כי בהתאם לתפיסה ששמו של מררי הוענק לו על שם מרירות השעבוד של ישראל במצרים, השם מרים לא נוצר יש מאין, אלא היה נעוץ ואחוז בשם מררי, שהיה דודו של עמרם ואחיה של יוכבד. יתרה מכך, ניתן אף לומר כי השם עמרם גופו כולל בתוכו את אותיות השורש של שמה של מרים, "מרם". לפי ביאור זה נוכל לסבור שגם קהת עצמו העניק לבנו שם שכלול בו האלמנט של המרירות העתידית של השעבוד, וזהו הסבר חלופי לשמו של עמרם כפי שמופיע בביאור המיוחס לרוקח.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן