כאשר אנו מתבוננים בסיפור חלומותיו של פרעה, קשה לנו להבין מדוע אין פרעה מקבל את פתרונות חרטומיו וחכמיו (שהרי ברור שהיו להם הצעות, מכך שכתוב "ואין פותר אותם לפרעה", כלומר פתרונות היו רק שלא שכנעו את פרעה), אך ברגע שנותן לו יוסף את פתרונו מיד "ויטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו"?
ועלינו לשיב לב שבאמת פרעה לכל אורך הדרך אומר שהוא חלם חלום אחד "חלום חלמתי ופותר אין אותו" ואילו כאשר באים החרטומים לפתור לפרעה נאמר: "ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה", החרטומים רואים בחלומו של פרעה שני חלומות נפרדים. הסיבה לכך היא שיש נטיה (גם בימינו) להפריד בין הרע לטוב, לומר לא יכול לצאת רע מתחת ידו של האלוק, במילים אחרות "עלמא דפירודא", כפי שאנו רואים גם במלכות יון ורומי שלכל נטיה, ישנו אלוה נפרד, כלומר כל אל אחראי לפן אחד ואין אלוה אחד שמפיו יוצאים הרעות והטוב. אולם יוסף שכל הזמן שם שמים שגור על פיו, אומר לפרעה מיד בהגיעו אליו "בלעדי, אלקים יענה את שלום פרעה" הוא מבטל את עצמו באופן מוחלט בפני האלקים. ורק לאחר זאת יכל להגיע ולתת לפרעה את הפתרון "חלום פרעה אחד הוא". מה שכל החרטומים לא הצליחו להבין, יכל יוסף, שהתבטל כולו בפני האלוק ל]תור לפרעה, לומר הכל יוצא מתחת ידו של האלוק כפי שנאמר: "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע"! אין הפרדת רשויות. ובאמת רק מי שביטל עצמו לגמרי לפני ד' יודע שהכל מאיתו יתברך ולכן יכל שם שמים להיות שגור בפיו כל הזמן.
וזאת היתה המלחמה של יון בישראל, באומרם "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל", שהרי השור הוא מידתו של יוסף הצדיק, המיוחד בחיבור הקודש והחול, הלבוש כמצרי אך נשאר עברי. כוונת יון היתה לנתק את ישראל מן התורה. כתוב בתורה "דבר אל בני ישראל" - דוקא - והדבר הזה מבטא את ייחודיותם של ישראל ונוגד את יסודות החשיבה התרבותית של יון. שהרי דבר זה מבטא את תפיסת הקדושה הטבעית שבישראל, במקביל לקדושה הטבעית של העולם, המתבטא בארץ ישראל. על זה המאבק וזה הניצחון בימים ההם ובזמן הזה.