"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא". יציאתו של יעקב היא בבחינת מעשה אבות סימן לבנים. יעקב יוצא מארץ ישראל כאשר פניו אל הגלות אל חרן, אצל דודו לבן. יעקב מגיע למקום המיוחד, הלא הוא בית המקדש ובאופן מפתיע השמש שוקעת מוקדם. חז"ל לומדים זאת מהפסוק "כי בא השמש" כביכול כתוב שהקב"ה כיבה את השמש. אם כן, יעקב במקום להתפלל תפילת מנחה, עם שקיעת השמש הוא מתפלל תפילת ערבית. תפילת ערבית מסמלת את ימי הגלות, כשם שהחושך מסמל את ההיעדר והחיסרון, כך הגלות היא החסרון הגדול ביותר שאתו אנו נפגשים כאומה וכפרטים באומה.
יעקב אבינו מתפלל ערבית כביכול אומר שהאופציה לצאת לגלות אינה הכרחית, בעיקר תלוי בעם ישראל, לאן פניו יהיו מועדות. האם לעבודת ה' או לחטא - להחטאה הגדולה של חיינו. בתפילת יעקב נוטע יעקב בלב האומה את היכולת להתמודד עם ייסורי הגלות בסיבוכיהן. לאחר מכן, יעקב מזהה את המקום המיוחד הזה, "כי אם זה בית אלוהים וזה שער השמים".
יעקב יוצא לדרכו אל חרן, בדרך לן בבית מדרשו של שם ועבר, ואוזר כוח רוחני שיהיה בו כדי לכלכל את חייו וחיי משפחתו ולאחר מכן חיי עמו בגלויות שיעברו. "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם. וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ", יעקב מגיע לחרן, חרן מסמלת את המושג חרון אפו של הקב"ה, כלומר הסיבה שיצאנו לגלות "מפני חטאינו גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמתינו", היציאה לגלות נבעה מפני החטאים, ושם בחרן מתגלה ליעקב אבינו סוד הגאולה והשיבה לארץ ישראל. הוא רואה באר, באר מסמלת את בית המקדש, ושלושה עדרי הצאן הרובצים עליה מסמלים את שלושת הרגלים, פסח שבועות וסוכות, שבהם עתיד עם ישראל לעלות לרגל לירושלים. בבאר הזאת, בבית המקדש, התגלה נקודת האחדות של עם ישראל.
בשלב זה מגיעים רועי הצאן, ושואל אותם יעקב, "אחי מאין אתם", והם עונים לו "מחרן אנחנו". "אחי" מסמלים את עם ישראל "למען אחי ורעיי", את מנהיגי עם ישראל שנמצאים בגלות, והם עונים לו "מחרן אנחנו" - אנו נמצאים בגלות מפני חרון אפו של הקדוש ברוך הוא. יעקב שואל אותם "הידעתם את לבן בן נחור", האם אתם יודעים את סוד הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו", כלומר האם אתם יודעים להפוך את העוונות שמסומנים בצבע אדם לצבע לבן, שעל ידי התשובה אפשר לתקן חטאים כולם. "ויאמרו לו ידענו", כלומר אנו מקבלים על עצמינו את דרך התיקון, ומיד נאמר "והנה רחל באה עם הצאן". הגעתה של רחל את הבאר מסמלת את שיבת עם ישראל לארצו, ותיקון הגלות.
כך אפשר לראות זאת בנפש האדם, לעיתים האדם על ידי ההחטאה של מטרת חייו, יוצא לגלות במובן הנפשי - כוחות הנפש שלו נמצאים בדיסהרמוניה, בבלבול, בעצבות ובתוגה, על ידי התפוררות כוחות הנפש הפנימיים של האדם. התחזקות באמונה בריבונו של עולם והידיעה המוחלטת שמטרת הכל היא להיטיב לנבראים, מתבררת לאדם ההבנה שיש בתוכו באר מים חיים, מעין רוחני שיכול להתחדש ולהחיות את כוחות הנפש שלו. מבחינת שלושה עדרי צאן - נפש רוח ונשמה. כאשר האדם לוקח על עצמו את המשימה לשוב אל פנימיותו, ממילא רחל שבה עם הצאן - כוחות הנפש שבים ומתחדשים ומתחברים לשורש שלהם, ועל ידי כך האדם חוזר לעצמיות האמתית שלו.
הכותב הוא נשיא הגרעין התורני וראש ישיבת ההסדר בראשון לציון