הפרשה בקולנוע: מתים על החיים

אברהם אבינו הוא הראשון שדאג לקבר, שבסוף הופך גם למקום קבורתו שלו. 3000 שנה מאוחר יותר, היה מי שעשה על נושא מאוד דומה סרט עם ג´ק ניקולסון ומורגן פרימן

חדשות כיפה דורון צ׳יטיז, המכללה האקדמית הרצוג 13/11/14 17:30 כ בחשון התשעה

הפרשה בקולנוע: מתים על החיים
Shutterstock, צילום: Shutterstock

אנו נפרדים השבוע מאברהם אבינו וכבר בשבוע הבא נהיה בתולדות יצחק. אברהם, איש החסד ליווה אותנו מאז סוף פרשת נח. הגמרא בסוכה (מט:) מונה שלשה דברים בהם גמילות חסדים גדולה מן הצדקה. צדקה נותנים רק לעניים, באמצעות כסף, ולאנשים חיים בלבד. לעומת זאת, החסד הוא לעניים ולעשירים, בגופו של אדם ולא רק בכספו ואף עם המתים. נראה שאברהם קיים את כל המעלות האלה בחסד שעשה. כשהיה מוכן לסכן את חייו לשם הצלת לוט עשה חסד בגופו, כאשר אירח את האנשים (שבעצם היו מלאכים) עשה חסד אף עם העשירים (גם עשיר זקוק למנוחה בחום הכבד), ובפרשתנו אברהם עושה חסד עם שרה אף לאחר מותה כאשר דואג לה לקבורה מכובדת.

אם נסתכל בתורה, ואף בתנ"ך כולו, לא נמצא כמעט התייחסות להלכות אבילות. אלמלא איסור הלנת המת לאחר הוצאה להורג בבית דין ("לא תלין נבלתו על העץ, כי קבור תקברנו ביום ההוא" - דברים לא) לא היינו יודעים אפילו שיש לקבור מתים. התורה כאילו ומתעלמת מהמוות ומכל טקס שהוא הקשור במיתה. דבר זה הוא מוזר במיוחד לאור העובדה שאחד הסממנים היהודיים המודרניים המובהקים ביותר הוא קבורה יהודית, שבעה ואמירת קדיש בפרט והלכות אבילות בכלל. יש המסבירים דיסוננס זה בין העיסוק הרב שלנו היום במוות לעומת התעלמות התורה, בכך שמרוב פולחן מוות אובססיבי במצרים העתיקה (ובכל המזרח הקדום), העדיפה התורה לשתוק בעניין ובכך ללמדנו שאין עיסוקנו במוות, אלא בחיים. אפילו הפרשה העוסקת במיתת שרה נקראת "חיי שרה".

אברהם הוא הראשון בתורה שדואג לקבר, שבסוף הופך גם למקום קבורתו שלו. כל המשא ומתן המייגע עם עפרון נועד לדאוג למקום קבורה הולם לשרה, אשתו האהובה אשר עמדה לצידו לאורך כל חייו, וזאת כנראה על מנת לכבדה באופן המעולה ביותר. כיצד הסתכל אברהם על חייו כאשר נפטרה שרה (שחי עוד 38 שנים לאחר מותה)? האם היה לו נחת וסיפוק מהישגיו בחיים (עם כל הנסיונות והקשיים שהתמודד עימם)? שאלות אלה תמיד עולות בעמדנו לפני פטירת אדם אהוב.

ישנו סרט אחד שעולה לי לראש כאשר דנים במוות ובעיסוק בקבורה. הסרט "מתים על החיים" (The Bucket List) מ-2007 עוסק בשני חולים בסרטן אשר שוהים באותו החדר בבית החולים. אחד, אדוארד קול (ג'ק ניקלסון), הוא מנהל בית החולים, עשיר כקרח, גרוש מי יודע כמה פעמים ובעל אישיות מגעילה. השני, קרטר צ'יימברס (מורגן פרימן), איש משפחה ממעמד הפועלים אשר מוקף במשפחה, חברים ובאנשים שאוהב. קרטר מתחיל לכתוב רשימת חיים על פי תרגיל משיעור פסיכולוגיה, בו כל אחד היה אמור לכתוב רשימה של דברים שהיה רוצה להספיק לפני המוות. קרטר ואדוארד מגלים שלשניהם פחות משנה לחיות. דבר אחד מוביל למשנהו, ושניהם מוצאים את עצמם יוצאים למסע הרפתקאות בעקבות רשימת החיים.

[embed]

]

המסע מתחיל בסימון 'V' על פעילויות די בנאליות (שהוסיף אדוארד), כמו צניחה חופשית ונסיעה במכוניות מירוץ, אך לאט לאט המסע הופך לחיפוש עצמי אחר משמעות החיים במילוי אחר משימות עמוקות יותר (עשיית טוב לאדם זר, להיות עד למשהו נשגב וכד'). לאורך מסע זה, שני החברים החדשים (ההפוכים כל כך באישיות ובסגנון חייהם) דנים בסוגיות ובשאלות פילוסופיות על משמעות החיים, אמונה באלוקים ומשפחה.

כבר מרגע הפתיחה הסרט מתכתב עם מה שאנו מכירים (מדברי רבי על ר' חנניא בן תרדיון) ש"יש קונה עולמו בשעה אחת" מעצם השינוי והמהפך שעבר אדוארד קול. השאלות הנשאלות בסרט כוללות: מהו סוד האושר? על פי מי או מה מגדיר האדם את חייו? מה מקום המשפחה בחיינו? האם אלוקים קיים? מהי מעורבותו בחיינו? קרטר אף שואל אותנו האם היינו רוצים לדעת את יום המיתה, ואם כן כיצד היינו נוהגים.

(צילום: מתוך הסרט)

כחלק ממסעם הם מגיעים למצרים, שם מתקיים דיון מרתק על מיתוסי המוות המצריים שכללו בין היתר עמידה מול האלים למשפט בשאלות הקובעות לאן ילך האדם בעולם הבא (האם מצאת אושר בחייך? האם חייך הסבו אושר לאחרים? מה שכמובן מוביל לדיון על השאלות שנשאל אדם ע"י הקב"ה ביום הדין - שבת לא.). הדיון ממשיך בהודו בטאג' מאהל ובהימליה ליד הר אימתני שהם מנסים לכבוש את פסגתו. אותו ההר הוא גם מקום הקבורה המבוקש של גיבור הסרט ולכן גם סצנת הפתיחה והסיום של סרט מעורר מחשבה זה (שמעלה שאלה נוספת של קבורה, שריפת הגופה, פיזור אפרו ומילוי אחר רצונו של המת).

דמותו הקרה של אדוארד מובלטת במיוחד בהשוואה לאישיותו החמה והקורנת של קרטר כאשר הם חוזרים מטיולם. בעוד שקרטר מוקף במשפחה ואהבה, אדוארד מוקף בכספו ובבדידותו בלבד (שכן ניתק כל קשר עם בתו היחידה). הכרה במציאות זו היא אולי מה שגרמה לשינוי הגדול ביותר בחייו של אדוארד ובתיקון דרכיו.

הסרט מצליח לנוע במהירות בין רגעים דרמטיים נוגעים ללב לבין רגעים מצחיקים עד דמעות. הסרט עוסק בשאלות הקשות של רגעי הסוף של החיים, על הכחשה וכנות, ועל האופן בו נכון לחיות רגעים אלה, מול עצמך ומול המשפחה. עם כל ה'כבדות' הפוטנציאלית של הסרט, המשחק המדהים ומלא ההשראה של מורגן פרימן וג'ק ניקולסון, הופכים סרט זה לחוויה של ממש.

(צילום: מתוך הסרט)

הסרט במדור הסרטים של 'כיפה'

פרשתנו עוסקת בסיום חייהם של אברהם, שרה וישמעאל. אל מול הסיום הטרגי של חיי שרה (במיוחד לאור נקודת המבט המובאת בחז"ל ששרה אמנו מתה בעקבות שמיעה על עקידת יצחק) והעובדה שנפטרה לפני שזכתה לראות את קיום ההבטחה לאברהם שצאצאיהם ירבו כחול הים וככוכבי השמים (בלי לדעת בעצם אם יהיה עתיד למשפחתם) ניצב אברהם הזוכה להינשא שוב ולהוליד ילדים, לראות בנים ובני בנים (יעקב ועשיו היו בני 15 בפטירת סבם) ולהמשיך להנחיל למשפחתו את דרך חייו.

פגישתנו את נושא המוות והקבורה היא הזדמנות למבט על חיינו, על הצלחותינו למול שאיפותנו ועל תרומתנו לסביבה ולעולם, וזאת כדי לתת לנו מוטיבציה לנצל את מירב הפוטנציאל הטמון בנו וללכת בדרכם של אבותינו. כדברי ר' אליעזר בפרקי אבות "שוב יום אחד לפני מיתתך" - שנזכה לחיות כל יום בהרגשה שזמננו קצוב ועל כן עלינו למלאו עד תום, להגיע לאושר ולהסב אותו גם לאחרים.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן