על המהירות

גם אברהם וגם שרה מגיבים בצחוק למשמע הבשורה לפיה הם עומדים להיות הורים מאושרים. אך כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין צחוקם שווה. ד"ר משה מאיר על ההבדלים בין אברהם לשרה

חדשות כיפה ד"ר משה מאיר 16/10/13 16:22 יב בחשון התשעד

על המהירות
יחצ, צילום: יחצ

לעיתים הקורא צריך לחשוב על הטקסט האלטרנטיבי, זה שהיה יכול להיות כתוב, כדי לעמוד על ייחודו של הטקסט הקיים. בתיאור המפגש של אברהם עם שלושת האנשים, ישנם ארבע פעלי מהירות שאפשר היה לחשוב על תיאור אחר בו הם חסרים:

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה... וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ:

למה צריך לרוץ? למה אי אפשר ללכת? למה צריך למהר? למה אי אפשר לפעול לאט ובמתינות?

אפשר היה לחשוב על טקסט אלטרנטיבי, שהיה מתאר את אברהם פועל לאט. או אז היינו מעלים על נס את מידת המתינות, ורואים באברהם דמות מופת למימוש המידה הנעלה הזאת. היינו מצרפים את דברי ישעיהו:

יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ... (ישעיהו ח' ו')

ומוסיפים את הסיפור מן התלמוד:

...רב אדא בר אהבה ראה את אותה הכותית שהיתה לבושה כרבולת (בגד אדום) בשוק. חשב שהיא בת ישראל, קם קרע אותו ממנה. התגלה הדבר שהיא כותית והוא נקנס בארבע מאות זוז.
אמר לה: 'מה שמך?'
אמרה לו: 'מתון'.
אמר לה: 'מתון מתון, ארבע מאות זוז שווה'.
(ברכות כ' ע"א)

עתה, עולה דמותו של אברהם כנושא את מידת הזריזות. מכיוון שאפשר לחשוב אחרת, מוטלת עלינו חובת ההתבוננות: מדוע יש ערך לזריזות? הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו, (1746-1707), כותב בספרו 'מסילת ישרים':

ותראה כי טבע האדם כבד מאד, כי עפריות החמריות גס, על כן לא יחפוץ האדם בטורח ומלאכה. ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך, צריך שיתגבר נגד טבעו עצמו ויתגבר ויזדרז, שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו, ודאי הוא שלא יצליח. והוא מה שאמר התנא (אבות פרק ד): הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. וכן מנו חכמים ז"ל (ברכות לב): בדברים הצריכים חיזוק, תורה ומעשים טובים. ומקרא מלא הוא (יהושע א): חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל - התורה אשר צוך משה עבדי, כי חיזוק גדול צריך למי שרוצה לכפות הטבע אל הפכו. (פרק ו')

הרמח"ל מעמיד את מידת הזריזות על ההתגברות, התגברות על טבע החומר הכבד המושך אל האיטיות. אינני מסכים אתו. קשה לי לראות את אברהם הרואה את האורחים שוקע בכבדות, מתגבר על טבעו וממהר לארח אותם. הזריזות שלו נראית כתכונה ראשונית, כחלק מטבעו ההולך ונע (ראו נא אשר כתבנו בשבוע שעבר). לי נראה כי אברהם לא רץ בגלל משהו, ולא מפאת שהזריזות יתרה על המתינות. אברהם רץ כי זה טבעו ואופיו, מהיר כאש וכצבי.

האורחים מבשרים לאברהם ולשרה בשורה:

'שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ...'

תגובתה של שרה הזקנה בת התשעים לבשורה, היא התגובה הטבעית ביותר. דומני שמרבית האנשים היו מגיבים כך, בידקו נא בעצמכם את עצמכם. שרה צוחקת. תגובתו של האיש וההתמקחות עם שרה, מבליטים את הצחוק ולא נותנים לנו - כפי שאנחנו עושים בדרך כלל עם תגובותינו המביכות אותנו - להעלים את הצחוק ולהתעלם ממנו:

וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי?
הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר? לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן.
וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר: לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה. וַיֹּאמֶר: לֹא. כִּי צָחָקְתְּ.

מאז ומקדם קוממה את הקוראים העמדה התוקפנית הזאת כלפי שרה, במיוחד שמוקדם יותר מגיב אברהם גם הוא בצחוק ולא 'חוטף' ביקורת שכזאת:

וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק. וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד? וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד?

המוני ניסיונות נעשו להסביר את הפער ואת ההבדל בין הצחוק של אברהם לבין הצחוק של שרה. ההתבוננות שלנו מוסיפה ניסיון לניסיונות. שרה חיה בקצב חיים רגיל, ובקצב הזה מקופלת חכמת חיים פשוטה: עת לכל. על פי חכמת חייה המתונה של שרה אין מקום ואין אפשרות ללידה בגיל בו היא ואברהם מצויים. הצחוק שלה מכיל את אי האמון הזה. אברהם חי בקצב זריז, הוא תמיד ממהר ותמיד רוצה להספיק את הכל. גם כשנדמה שכבר אין זמן, אברהם רץ ומנסה לעשות את הבלתי יאומן. על כן הבשורה כי יוולד להם ילד, איננה נתקלת בהתנגדות שלו אלא בשמחה. זה הרקע לפרשנות השונה שנותן רש"י למיני הצחוק של אברהם ושל שרה:

'ויפל אברהם על פניו ויצחק' - זה תירגם אנקלוס וחדי, לשון שמחה, ושל שרה לשון מחוך. למדת שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה. וזהו שהקפיד הקדוש ברוך הוא על שרה ולא הקפיד על אברהם.

האם מידת הזריזות היא מידה טובה או רעה? השאלה הזאת איננה נכונה. יש אנשים זריזים ויש אנשים מתונים. החכמה של כל אחד היא להכיר את עצמו, להיות שלם עם מידתו ולא לבקר את האחר השונה ממנו. הרצון שלנו שתהיה תגובה אחת לצחוק של כל הצוחקים הוא חלק ממידה רעה המנסה למשטר את כל האנשים על פי אמת מידה אחת. כל אחד צריך להיות מה שהוא, והביקורת או החיזוק ינתנו לו בהתאם למידתו שלו. כנראה שהתורה חשה שיש סכנה שעם שלם ינסה לחקות את אבי האומה, ועל כן דאגה להציג את מידתו ואת מידת רעייתו ההפוכה משלו. כך עשתה ניסיון לגאול את בניהם ובנותיהם, ממאסר בדימוי אחד אליו הם אמורים לנסות להתדמות.

ד"ר משה מאיר, עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן