Warning: implode(): Invalid arguments passed in /srv/sites/kipa.co.il/public_html/cpt/maamar/single.php on line 105
אברהם בגימטרייה בצלם אלהים - כיפה

אברהם בגימטרייה בצלם אלהים

מימי האבות ועד לאחרית הימים, קבע אלוהים כי ייעודו של ישראל הוא בהבאת ברכה ואור לאנושות. אך מהי אותה ברכה ואיזו בשורה היא זו?

חדשות כיפה יעקב נגן ואהרון טופר 30/10/14 13:25 ו בחשון התשעה

אברהם בגימטרייה בצלם אלהים
Shutterstock, צילום: Shutterstock

מימי האבות ועד לאחרית הימים, קבע אלוהים כי ייעודו של ישראל הוא בהבאת ברכה ואור לאנושות. אך מהי אותה ברכה ואיזו בשורה היא זו? יש הרואים אותה כמונותיאיזם והמאבק באלילות. אולם הסיפורים על אברהם אבינו השובר את הפסלים ומגלה את האלוהים מתוך התבוננות בשמים מופיעים רק במדרש, ואין להם זכר במקרא. בספר בראשית כמעט שאין עיסוק במאבק באלילות. יתר על כן, המקרא מעיד כי בתקופת אברהם היו דמויות שהאמינו באל אחד, דוגמת מלכי צדק מלך שלם, שהיה "כהן לאל עליון" (בראשית יד, יח). מתוך הנימוק של התורה להיבחרותו של אברהם אבינו ניתן לענות על שאלתינו.

וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֪ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ־ב֔וֹ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ: כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה' לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט (בראשית יח, יח-יט). בצמוד לייעודו של אברהם להביא ברכה לאנושות, התורה מנמקת את בחירתו בכך שהוא יצווה את בניו "לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". משימתם של אברהם וזרעו מכוונת דווקא כלפי האדם, ולא כלפי האלוהים. במבט מעמיק יותר נמצא את הנקודה שבעיני היא הבשורה של אברהם ושל היהדות - החיבור בין האנושי והאלוהי. הביטוי לכך הוא עשייה של צדקה ומשפט, התרחשות במרחב האנושי, אשר היא ההליכה בדרך ה'.

החיבור הזה בין השמים והארץ הוא שיביא ברכה וגאולה לעולם. הוא מושרש במהות האדם שנברא בצלם אלוהים. בתובנה זו בחר הרב אברהם יצחק הכהן קוק לפתוח את ספרו "לנבוכי הדור": "שהאדם נברא בצלם אלוהים זה הוא יסוד התורה".

יש שתי השלכות לעובדה שהאדם נברא בצלם אלוהים: האדם עצמו הוא צלם אלוהים, ולכן דרך ה' היא דרכו. הזולת אף הוא צלם אלוהים וחייו קדושים, "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו). האמונה באלוהים יכולה להביא לפירוד באנושות, או לחיבור. תפיסות הרואות באלוהים משהו פרטיקולארי השייך רק לדת אחת ולא לאחרת זורעות פירוד. לעומת זאת, אמונה באלוהים הנוכח בכל אחד ואחת, ותפיסת כל אדם כענף המסתעף מתוך אילן קדוש אחד, היא היסוד לבניית אמונה באלוהים היוצרת חיבור בתוך האנושות. ליהדות לא מספיק להפיץ לעצמנו ולאחרים את האמונה באלוהים אחד. הפצת האמונה שאלוהים האחד הנוכח בכל אדם היא היסוד שיכול להביא לידי מימוש נבואות אחרית הימים של האנושות חיים ביחד בשלום ובאחווה.

יסודות אלו של המקרא פותחו בהמשך ע"י חז"ל. רבי עקיבא בספרא מלמד ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא "כלל גדול בתורה". מתבקשת השאלה כיצד במערכת דתית הכלל הגדול יכול להתעלם לחלוטין מהפן הדתי של היחס בין האדם לאלוהיו (בין אדם למקום)? מדברי רבי עקיבא עצמם עולה הסבר: "הוּא (רבי עקיבא) הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו) כִּי בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (אבות ג, יד). החיבה הנודעת לאדם נובעת מהממד האלוהי שבו, מהיותו נברא בצלם אלוהים, ולפיכך אהבת אדם היא ממילא אהבת האלוהים.

את הפצת הקבלה לציבור הרחב והחשיפה הרבה אליה בעת הזו ניתן במידה רבה לנכס לדרך תורתו של הרב יהודה לייב אשלג. בספרו "מתן תורה" הוא מסביר באופן שונה את האופן בו ע"י "ואהבת לרעך כמוך" מתחברים האנושי והאלוהי: הדבר הבסיסי והיסודי ביותר שאנו יודעים על הקב"ה הוא שנתינתו היא לא על-מנת לקבל. אהבה "כמוך", היא אהבה שאינה מונעת מאגו או אינטרסים, אלא כזו ששמה את הזולת במרכז. כאשר אהבתו של האדם היא כזו, הוא מִדמה לאלוהים, ובכך מתקרב אליו ודבק בו.

שני ההסברים משלימים זה את זה: לפי ההסבר על בסיס דברי רבי עקיבא האלוהים נמצא בזולת ולפי ההסבר על בסיס דברי הרב אשלג, האלוהים נמצא באדם עצמו. חשוב לשלב את שתי האמירות משום שבכל אחת מהתפיסות הללו בפני עצמה טמונה סכנה. היסוד המדגיש את צלם האלוהים שבאדם עצמו, יכול להביא לתחושת חשיבות עצמית מופרזת, ולאגוצנטריות. מנגד, היסוד המדגיש את צלם האלוהים שבזולת יכול להביא את האדם לתחושת ביטול עצמי, שהוא עפר ואפר. האיזון נותן לזולת את מקומו, לא מתוך ביטול העצמי, אלא מתוך העצמת הזולת.

במשך אלפי שנים, מצאה היהדות אינספור צורות חדשות ומתחדשות ליסוד חיבור שמים וארץ. שיח זה עשיר ומגוון במיוחד בתורות הקבלה, כשלמעשה, יסוד החיבור בין האלוהי והאנושי מהווה את הליבה. הספר הקבלי הקדום "ספר יצירה", המתאר את כוחות היצירה האלוהיים, למעשה בא להאיר על כוחות היצירה האנושיים המקבילים אליהם. בדומה לכך, הספר "תומר דבורה" של המקובל רבי משה קורדוברו (רמ"ק) מוקדש כולו לתרגומם של שלוש עשרה מידות הרחמים של אלוהים להנחיות מעשיות ליחס האדם לזולת. בזוהר הקדוש התפיסה שהאלוהים נוכח באדם מקדשת את מערכות היחסים הבין-אישיים ובייחוד את מערכות היחסים בין גבר ואישה.

לאחרונה מתפשטות תפיסות קבליות בציבור הרחב באופן חוצה מגזרים, בדגש על פן זה של הקבלה, היכולה להביא לפיתוח נוסף של בשורת התקדשות ההוויה האנושית מתוך ראייה של הנוכחות האלוהית שבתוכה. בעיני, תחום אחד שהשלכות תפיסה זו משמעותיות היא תחומה של הזוגיות.

זוגיות - נדמה שהעולם עומד בצומת דרכים ביחסו לזוגיות. כמו בתחילת ספרו של דיקנס, "בין שתי ערים", אנו נמצאים בעידן הטוב ביותר והגרוע ביותר ביחס לזוגיות. מחד גיסא, בעת החדשה ישנה מודעות עצמית גבוהה יותר, תובנות פסיכולוגיות ושינויים בהבניות המגדריות, אשר מאפשרים לבני זוג לקיים קשר בעל איכות אחרת מזו שהיה בעבר. כך, גברים נפתחים כיום לתחומים אשר נחשבו בעבר לנשיים, וגם הנשים, מצדן, משתתפות יותר בחתומים שהיו בעבר נחלת הגברים בלבד, בעיקר בתחומי ההשכלה והתעסוקה. הגדלת נקודות ההשקה בתחומי החיים המשותפים מאפשרת הדברות והקשבה רבה יותר מאשר בתקופה בה הגברים והנשים חיו בעולמות כמעט אחרים. יתר על כן, המודעות הגוברת של בני האדם לעולמם הפנימי האישי, מציירת שיתוף עמוק יותר בזוגיות, זה בעולמה של זו ולהפך. מאידך, העת החדשה הולידה גם כוחות שמפרקים את התא המשפחתי. מספר הזוגות המתגרשים הולך ונוסק. תופעות שבעבר היו תופעות שוליים, כמו ניאוף ובגידה, מקבלות לגיטימציה במקומות מסוימים. מתקיים מאבק של ממש על התא המשפחתי, ובהיבטים מסוימים אנו עדים להתפרקותו.

בנושא זה, היהדות יכולה להציע בשורה לעולם: היהדות מעניקה לזוגיות משמעות קיומית ואונטולוגית נשגבת, משמעות הנובעת בחלקה בתוך תפיסת החיבור של האנושי והאלוהי. משמעות זו בולטת במיוחד בתורת הקבלה, אשר מקבילה את מערכת היחסים בין גבר לאשה לתנועות במרחב האלוהי, של הקב"ה ושכינתיה.

יתר על כן, בהקשר זה, היהדות מציידת אותנו בעיניים חדשות להתבונן בתהליכים התרבותיים המתרחשים, אותם ציינו לעיל. כך לדוגמא, ספרה של שרה שניידר "נפילתה ועלייתה של השכינה", מתבונן בקידום מעמד האשה, באספקלריה של תפיסות קוסמולוגיות קבליות, על פי פרשנויות שונות למדרש על מיעוט הלבנה בתחילת העולם, לעומת החזון של הגברת אור הלבנה בתהליך הגאולה.

אם כן, אפשר שכשם שמושגי יסוד של המחשבה המודרנית, דוגמת קדושת החיים וצלם אלוהים שבאדם, נכנסו ללקסיקון העולמי מהיהדות, כך יהיה גם ביחס לזוגיות, והיחס הנשגב של היהדות לזוגיות יהפוך לעקרון יסוד גם בשאר התרבויות, בתקופה מיוחדת זו של שינויים ותמורות בעולם הזוגיות.

לאתר של יעקב נגן www.yakovnagen.com

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן