טרור עולמי, אביב העמים ופדיון שבויים הם לא המצאה של דורנו. בפרשת לך לך מתרחשת מלחמת עולם אזורית ים תיכונית בין מנהיגים רשעים יותר למנהיגים רשעים קצת פחות. היא נפרסת, לפי המדרש, מאזור המפרץ הפרסי, צפון סוריה ועד רומא של ימינו. אברהם אבינו נגרר למלחמה כשהוא מתגייס להציל את לוט אחיינו מן השבי.נראה שמה שהיה הוא שיהיה ועולם כמנהגו נוהג. אברהם אבינו לא מתלבט ולא מהסס ובאומץ לב עושה דרך ארוכה , למרות כל הסיכונים. תופעת מעטים נגד רבים כבר התחילה בתקופתו והקב"ה בוחר מי ינצח וכיצד.
מלך סדום, למשל,למרות רשעותו, ניצל בנס לאחר שנפל לאיזה בולען באזור ים המלח, והוא נפגש בסוף המלחמה בועידת פסגה בירושלים עם אברהם אבינו בנוכחות מלכי צדק מלך שלם.
לפי המדרש מלכי צדק הוא שם בן נוח ושלם היא ירושלים. אחרי המבול יצא נוח מן התיבה, לקח אתו את בניו לירושלים ושם, על הר הבית, הקריב את קרבנו. בכך הלך בדרכי אדם הראשון ובניו קין והבל, שאת קרבנם הראשון הקריבו, איך לא? על הר הבית. למה דווקא שם?
מדרש אגדה מתאר את בריאת העולם כמו בריאת התינוק מטבור אמו, כשבמשך תשעה חודשים הוא מצמיח איברים לכאן ולכאן. כך ברא ה' את העולם, מטבורו שהוא הר הבית והתפשט לארבע רוחות השמים. כהמשך ישיר לבריאת העולם גם אדם הראשון, העפר שנברא ממנו הוא עפרו הצבור של הר הבית.
לאחר הגרוש מגן עדן נשארים אדם הראשון ובניו קין והבל באותו אזור ושם הם מקריבים את קרבנם הראשון.שם בן נוח כבר נשאר לגור באותו מקום, ליד הר הבית , בירושלים, לאחר המבול. לעומת אברהם אבינו שהוא עולה חדש בארץ, לשם בן נוח זיכרון קדום הרבה יותר למקום הכי קדוש הכי מחובר לה' שקיים בעולם. אברהם אבינו, מבחינה זו הוא צעיר. הוא נולד הרחק באזור עירק- אירן של ימינו והוא מטייל בארץ ישראל לאורכה ולרוחבה , כדי להכשיר אותה עבורנו לעתיד לבוא.
מרתק לצפות בועידת הפסגה של מלחמת העולם הראשונה בתורה מתקיימת דוקא בירושלים.
וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר, מִכֹּל. וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם: תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם. בִּלְעָדַי, רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים, וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי: עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא, הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם.
מלכיצדק הוא כהן לאל עליון המקבל את השבים מן המלחמה בלחם ויין, ועדין הוא מברך קודם כל את אברהם ורק אחר כך את ה'. אברהם אבינו מצטייר כדמות רוחנית, אנושית מאד ורחוקה מחומריות. הוא מהווה אנטיתזה למלך סדום שאוהב לדבר על שבויים וכסף.למרות שאברהם אבינו צעיר בשנים ממלכי צדק וגם מעמדו בארץ עדין טרי, הוא מבטא את אמונתו בה' והשקפת עולמו באומץ מול השניים האחרים.
במפגש הפסגה הזה בירושלים נטמנו זרעים לעתידנו, עתיד עם ישראל והמקדש על הר הבית. כאן למד אברהם אבינו בסוד על לחם הפנים, על נסכים ומנחות. בזכות המילים 'מחוט ועד שרוך נעל' זכינו אנחנו בשש מצוות: רצועה של תפילין,מצות ייבום, משכן, קרבנות, התכלת, ושלושה רגלים.
במפגש פסגה זה נטמנו זרעי האומץ של ראשי ממשלתנו לעמוד בכנסים של אומות המאוחדות ברשעותם ולהצהיר שכוחנו באמונתנו בבורא עולם.