אשר ברא אלקים לעשות

אפשר היה להבין אילו היינו אומרים שעם ישראל עצמו ייענש אם לא יקבל את התורה, אבל מדוע על העולם לשוב לתוהו ובוהו אם ישראל אינם מקבלים את התורה, מהו הקשר בין בריאת העולם לקבלת התורה?

חדשות כיפה הרב יעקב הלוי פילבר 07/10/15 16:27 כד בתשרי התשעו

אשר ברא אלקים לעשות
פרטי, צילום: פרטי

"סוף מעשה במחשבה תחילה" - עולמנו לא נברא במקרה אלא בתכנון מוקדם על פי תכנית מראש, דבר זה לומד ריש לקיש מסיום בריאת העולם בו כותבת התורה (בראשית א לא): "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד - וסמוך לו - ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי". והנה בעוד ששאר ימי הבריאה נכתבו בלא ה"א הידיעה (יום אחד, יום שני, יום שלישי וכך הלאה), ואילו ביום ששי מדגישה התורה את היום בה"א הידיעה: "יום הששי", מה נשתנה יום ששי זה מכל שאר הימים? שאלה זו שאל ריש לקיש במסכת שבת (פח-א): "ה"א יתירה למה לי?" ועל כך הוא משיב: "מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". וכוונתו שכאן רומזת התורה ליום ששי המפורסם ביותר והוא יום הששי בסיון יום שניתנה בו תורה לעולם על ידי עם ישראל. והתנאי היה: שאם ישראל לא יקבלוה יחזור העולם לתוהו ובהו.

על התנאי הזה נשאלת השאלה: מדוע קיום העולם או חלילה אפסותו מותנים בהסכמתם או אי הסכמתם של ישראל לקבל את התורה? אפשר היה להבין אילו היינו אומרים שעם ישראל עצמו ייענש אם לא יקבל את התורה, כמו שמובא שם בגמרא: "מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם". לאחר שעם ישראל ניצלו ע"י הקב"ה מעבדות מצרים, אבל מדוע על העולם לשוב לתוהו ובוהו אם ישראל אינם מקבלים את התורה, מהו הקשר בין בריאת העולם לקבלת התורה?

הקשר הזה מתבאר בדברי מדרש אחר (ילק"ש בראשית א): "התורה אמרה אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם, בונה פלטרין ואינו בונה אותו מדעת עצמו, אלא מדעת האומן, והאומן אינו בונה מדעת עצמו אלא דיפטראות ופינקסאות יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים והיאך הוא עושה פשפשין, כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם. והתורה אמרה: בראשית - בי ראשית, ברא אלקים, שנאמר: בראשית ברא אלקים. ואין ראשית אלא תורה, כד"א: ה' קנני ראשית דרכו." ואכן הקב"ה נהג כדרכו של עולם, כאשר בונים מבנה, אין בונים תחילה את הבניין ורק אח"כ מחליטים מה יהיה ייעודו של הבניין. אלא תחילה קובעים מהו ייעוד הבניין ובהתאם לייעוד מכינים תכנית ומסתכלים בתכנית ועל פיה בונים את המבנה. כך נהג הקב"ה עם בריאת עולמו, "תורה קדמה לעולם", תחילה ברא את התורה שהיא התכנית והייעוד של הבריאה, ואז הקב"ה הסתכל בתורה ועל פיה ברא את העולם. לפי ההסבר הזה הבריאה אינה מטרה אלא אמצעי להגשים בה את מטרות התורה, על כן אם ישראל לא יקבלו את התורה, ובלי תורה בעולם תהיה הבריאה כלי חסר משמעות ושימוש, ודבר שאין בו שימוש הוא מיותר ואין לו זכות קיום, ויש להחזירו לתוהו ובהו.

לפי זה אנו מבחינים בבריאה בשני שלבים: האחד, שלב התכנון - "הסתכל הקב"ה בתורה". והשניה, הוא שלב הביצוע וההגשמה - "וברא עלמא". כאן נשאלת השאלה: האם הביצוע תואם את התכנון או שקיים בבריאה פער בין הביצוע לתכנון?

לכאורה אין מקום לשאלה זו, כי אילו היה מדובר בבשר ודם שהוא מוגבל במעשיו היה מקום לאפשרות שהביצוע יהיה פחות מהתכנון, אבל אצל הקב"ה שהוא כל יכול, לכאורה אי אפשר לביצוע שיהיה פחות מהתכנון, ולמרות זאת אנו רואים מהמקורות שיש פער בין תכנון הבריאה לביצוע, כמו דברי רש"י (בראשית א-א הלקוחים מהמדרש ב"ר פי"ב טו): "ברא אלקים - ולא אמר ברא ה', שבתחילה עלה במחשבה לברוא אותו במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושיתפה למדת הדין, היינו דכתיב (להלן ב ד) ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים". או דוגמא נוספת כמו דברי רש"י (שם יא): "עץ פרי - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) 'ותוצא הארץ עץ עושה פרי', ולא העץ פרי". ונשאלת השאלה מהי הסיבה לפער הזה, מדוע לא ברא הקב"ה את עולמו מלכתחילה בשלמות אלא בחסרון? תשובה לכך מצויה בדברי הכתוב: "אשר ברא אלקים לעשות", כי אילו נברא העולם מלכתחילה בשלמות לא היה לנו בני אדם מה לעשות בעולם, על כן ברא הקב"ה את עולמנו חסר כדי שאנו בני האדם במעשינו נשלים את החיסרון הזה. והשלמת החיסרון הזה של העולם נעשית על ידי קיום רצון ה' המתגלה לנו על ידי התורה במצוותיה ודעותיה. כך שרק לאחר קבלת התורה, שיש לנו את התכנית של הבריאה, אפשר יהיה להשלים את הבריאה - וזהו הקשר בין נתינת התורה לקיומו של העולם.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן