כיצד הופכים הבטחות בעשרת ימי תשובה לשינויים אמיתים בחיים?

הימים בין ראש השנה ליום כיפור מלאים בחשבון נפש על העבר וקבלת החלטות חדשות לעתיד, אך כיצד ניתן להפוך את ההחלטות למעשים? טל נוימן שוחחה עם אלון גל שהסביר כיצד הופכים חלום למציאות

חדשות כיפה טל נוימן, כיפה 01/10/14 20:48 ז בתשרי התשעה

כיצד הופכים הבטחות בעשרת ימי תשובה לשינויים אמיתים בחיים?
יחצ, צילום: יחצ

הימים שבין ראש השנה לכיפור מלאים בחשבון נפש על העבר והחלטות חדשות ומצוחצחות לעתיד. אך מה יישאר מאותן החלטות נמרצות בסוף השנה? האם נצליח להפוך אותן למעשים ולהוביל שינוי בחיים שלנו, או שהן יעלו אבק ויזרקו לאותה פינה בה מושלכות כל ההחלטות שלא התגשמו?

לקראת יום כיפור שוחחנו עם אלון גל, הקואצ'ר המפורסם ומנכ"ל חברת אימון, על מנת להבין מה מונע מאיתנו לחולל שינוי בחיינו, וכיצד ניתן להתגבר על כך. גל מסביר שהקושי בשינוי טמון בשלושה רכיבים, ולכל אחד מהם יש פיתרון - פחד, אופטימיות בלתי מבוססת ואנשים קרובים

"הטעות הרווחת בנוגע לקטגוריה הראשונה, הפחד, היא שהקושי בשינוי נובע מפחד מהלא נודע”, מסביר גל. "התפיסה הזו אינה נכונה משום שאדם מעולם אינו פוחד ממה שיהיה. להיפך, בדרך כלל אנשים נוטים להיות אופטימיים לגבי העתיד. אם כך, הפחד אינו ממה שיהיה אלא ממה שהיה: בכל פעם שאנו יוצאים לשינוי - עולים בנו זיכרונות כאב מן העבר הקשורים באופן ישיר או עקיף לשינוי שאנו עומדים לפניו. אותם זיכרונות כאב עולים וצפים בתת המודע שלנו וזורעים בנו חששות וספיקות”.

גל נותן דוגמה של אדם שכיר שבוער בנפשו להיות עצמאי. לאחר מחשבות ותכנונים כלכליים הוא מחליט לעזוב את העבודה ולפתוח בדרך חדשה. מיד עם החלטתו מתעוררים בו פחדים ומתחים. אותו אדם סבור שהפחד שבו נובע מאי הוודאות, בעוד שהאמת היא שעולים בו זיכרונות כאב מהעבר של אביו/אחיו/שכנו שעזבו את עבודתם ובעקבות כך התרסקו כלכלית. "הפחד שעולה בו הוא מהכאב שחש בעבר, החוויה שלו את הכישלון של קרוביו, ואולי אף את התקופה הקשה כלכלית ונפשית שעברה המשפחה”, הוא מסביר.

"ההבנה הזו קריטית משום שבדרך זו, מבלי משים, הופך האדם את כאבי העבר - לעתיד שלו. כאבי העבר הופכים לעוגן שקושר אותו בחבל אל העבר, ולא מניח לו להתקדם הלאה. במצב זה, כשאדם רווי בפחד ואימה - הוא אינו יכול לנהל שינוי אמיתי”.

הדרך בה מתקנים את בעיית הפחד היא על פי גל, לנתק הקשר שקושר את האדם על עברו. "צריך לנתק את העוגן, לחתוך את החבל שקושר את האדם אל העבר. כדי לנתק את העוגן על האדם לחשוב ולהיזכר היכן בעברו הוא חווה את הכאב הזה, ולציין לעצמו את השונה באותה סיטואציה. אם נחזור לדוגמה - אותו אדם צריך לומר לעצמו שמה שקרה בעבר קרה לאביו, והוא שונה מאביו, שאביו יצא לדרך חדשה ללא תיכנון כלכלי מחושב והוא, לעומתו, בדק וחקר וכו'.

המודעות הזו אינה מעלימה את הפחדים, אך היא כלי להבין את המנגנון שלנו ולאפשר לנו לקבל שינויים עם מעט יותר שלווה”, הוא מסביר.

"אחד המכשולים העיקריים שמפריעים לאנשים להגשים את חלומותיהם הוא האופטימיות”, מוסיף גל ומפרט בנוגע לבעיה השנייה - אופטימיות לא מבוססת. "בדרך כלל אנשים יוצאים לשינוי כשהם אופטימיים, הבעיה היא שלרוב האופטימיות הזו אינה מבוססת: יש רעיון במוח שהוליד בערה לשנות, אך האדם לא ביסס את הרעיון במציאות. ברגע שהאדם מתחיל בשינוי, מטבע הדברים צצים מכשולים קטנים, ודברים שלא בדיוק מסתדרים. המכשולים הם קטנים וניתן להתמודד איתם, אך מכיוון שהם ניגוד חריף לאותה אופטימיות לא זהירה - הם יכולים להפיל את האדם בפסימיות”.

וכיצד מתקנים בעיה זו? "צריך לבסס את האופטימיות. להתעכב על כל אותם אבנים קטנות שיכולות להיות בדרך, לתת להם משקל, להתיחס אליהם כאל אותות דרך שבאים לבסס את האופטימיות. כך, כשיופיעו מהמורות - האדם יהיה מוכן אליהם ובנוי להתמודדות מולם. חשוב לזכור שכמעט בכל תהליך שינוי יש פרק זמן שלמשבר, וזה טבעי לחלוטין. במצב של משבר ניצבות בפנינו שתי אפשרויות: האחת, לוותר ולהרים ידיים, והשנייה, לאגור כוחות ולבחור מחדש בשינוי שהתחיל, אלאשהפעם מתוך מקום של אופטימיות מבוססת”.

גל מסביר כי האנשים שהכי קרובים אלינו והכי אוהבים אותנו הם, לעיתים קרובות, האנשים שימנעו ממנו להתחיל בשינוי. "אהבה עלולה להיות מכשול מכיוון שאדם שמעורב רגשית נוטה לתת עצות מעורבות רגשית, ולא בהכרח נכונות. קל למצוא קואוצ'רים ואנשי חינוך שנותנים עצות חכמות לכל העולם - חוץ מלילדיהם”, הוא אומר.

"הקרבה הרגשית יכולה להכשיל משום שטמועה בנו תגובה אינסטינקטיבית להגן על הקרובים לנו, וכשאדם בוחר במהלך של שינוי הוא יוצא מן התחום המוגן אל התחום הפגיע. לאנשים הקרובים אליו קשה לעמוד מן הצד ולחזות בפגיעותו והם מנסים בדרכים שונות למנוע את האדם מן השינוי. בעצם, באופן זה - האנשים הקרובים הופכים להיות העוגנים עצמם שמנסים לבלום את השינוי”.

גם לבעיה זו יש אפשרות לתיקון, אומר גל ומחלק את התשובה לשני חלקים: "ראשית - על האדם להיות מודע לכך שעצותיהם של האנשים הקרובים לא תמיד אובייקטיביות ונכונות אלא מושפעות מן הקרבה הרגשית שלהם אליו”, הוא מסביר.

"שנית, יש צורך בהבהרת ציפיות: בתחילת הדרך כדאי שהאדם ישוחח עם קרוביו, יסביר להם מה הוא מעוניין לשמוע ומה הוא לא, יבקש מהם לעמוד מאחוריו, לסמוך עליו, להבין שאלו החיים שלו והבחירות שלו וכל שהוא מצפה מהם זה לתת לו תמיכה ואמון”.

בסיכום הסברו אומר גל כי אחד הבסיסים החשובים בהצלחה של בני אדם הוא היכולת לחולל שינוי ולנהל אותו בצורה איכותית, ולא לתת לשינוי לנהל אותו. "כדי לנהל את השינוי צריך לבוא חדורים במוטיבציה, באופטימיות מציאותית, במודעות - וכמובן עם העזה לחלום את עצמנו בכל יום מחדש”.

אלון גל הוא מנכ"ל חברת האימון "תות תקשורת ותוצאות בע"מ".