הלכות חול המועד: קניה לפני עליית המחיר

פורסם בכלי התקשורת כי מיד אחר המועד יעלו תעריפי חבילות הדואר. ושאלתני, האם מותר לך לשלוח כמות גדולה של ספרים בדואר בחול המועד לפני עליית המחירים?

עוד נשאלתי, במי שטס בחול המועד סוכות לרבו לחוג עמו את חג שמחת תורה, והנסיעה לחוץ לארץ בשבילו היא פעם בשנה. ושאלתו, האם מותר לו להיכנס לחנויות בדיוטי-פרי (בחול המועד) ולקנות, שכן מוצרים רבים זולים במחיר ניכר מהמשווק בחנויות, כגון: שתיה חריפה. ומדוע לשלם בחנות מחיר גבוה בהפרש ניכר מאוד על אותו מוצר?

אף דיש כאן שתי שאלות, נראה שתשובה אחת להן, והיא בגדר דבר האבד. ואבאר.

הגמרא במסכת מועד קטן (י, ב) אומרת: "אמר רבא: פרקמטיא כל שהוא אסור. אמר רבי יוסי בר אבין: ובדבר האבד - מותר". אולם מדברי הגמרא (מועד קטן יב, ב) עולה דכל ההיתר בדבר האבד הוא שעושה זאת בצינעא, וזו לשון הגמרא: "תנא: ובלבד שיכניסם בצנעא לתוך ביתו. רב יוסף הוה ליה כשורי, עיילינהו ביממא, אמר ליה אביי: והתניא, ובלבד שיכניסם בצנעא בתוך ביתו! אמר ליה: צנעא דהני - יממא הוא, כיון דבליליא בעו גברא יתירי ובעו מדוכרי דנורא - אוושא מילתא", וכן פסקו הרמב"ם (רמב"ם יום טוב ז, ג) והשולחן ערוך (תקלח, ב) בזה, אלא דהעיר הרמ"א "ואם אי אפשר לעשותן כי אם בפרהסיא - הכל שרי בדבר האבד".

אלא דבעיוני בזה ראיתי דהא דשנינו שמכניס את הפירות בצנעה, זהו מפני שאין ניכר לכל שזהו דבר האבד (רבינו יהונתן במשנה). ולפי"ז אם ידוע לכל דהוי דבר האבד, כגון: דכולם יודעים דהתעריפים של משלוח חבילה בדואר עולה בצורה משמעותית, יהא מותר לעשות את המלאכה אף בפרהסיא. וה"ה בקניה בדיוטי פרי דידוע לכל דהמחיר שם זול בהרבה מהמחירים בארץ (בשתיה חריפה ועוד), הוי דבר האבד, ולפיכך יכול להיכנס לחנות אף שאין נעשה הדבר בצינעא.

ולפי"ז מובן מדוע השמיט הרמב"ן (פסקי חול-המועד. חידושיו למועד-קטן יא, ב ד"ה 'שכיר יום') את דין צינעא: שכן הדבר ניכר לכל דהוי דבר האבד, ואלו דברי הרמב"ן: "נזדמן לו עכשיו מי שהוא מוכר בזול והדבר ידוע שלא יזדמן לו לאחר המועד בערך שמוצאו עכשיו, כגון השיירא, מותר לו ליקח מהן שזה כהפסד גמור שלו ומיעוט כיסו אם אתה מונעו עכשיו ודבר האבד הוא לו".

יתכן דגם הרמב"ם יודה בזה, דמה שכתב בהלכה ג (יום טוב פ"ז): "מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ובלבד שיכניסם בצנעה ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד", כיוון דאין ניכר דהוי דבר האבד, עושה זאת בצינעא. אולם בסעיף כב (שם פ"ז) נקט: "אין עושין סחורה במועד בין למכור בין לקנות. ואם היה דבר האבד שאינו מצוי תמיד לאחר המועד כגון ספינות או שיירות שבאו או שהם מבקשים לצאת ומכרו בזול או לקחו ביוקר הרי זה מותר לקנות או למכור", ולא הזכיר כלל צינעא, כיוון דדבר זה ניכר לרבים דהוי דבר האבד. שכן כולם יודעים שהגיע שיירא עם סחורה וכדו'. וע"ע בסמ"ג, ברי"ף (ו, א), בגאונים (שערי שמחה ב עמוד טז) דהתירו בשיירא.

אגב, הבית יוסף העיר בזה: "ומדברי רבינו (הטור) נראה שמותר לקנות מן השיירא אפילו כדי להשתכר ולעשות סחורה, וכן פירש הראב"ד (ספר האשכול ב עמוד 148) וקצת המפרשים שהעברת ריוח נקרא דבר האבד, ומכאן יצא להם שמותר להלוות ברבית בחולו של מועד. והטעם בזה לפי שאין בכל אלו מלאכה גמורה שתהיה אסורה דבר תורה אפילו ביום טוב, ואין כאן אלא מקח וממכר שאסור מדבריהם ביום טוב גזירה שמא יכתוב, ובחולו של מועד התירו מפני העברת הריוח".

בשו"ת הריב"ש (שכ) האריך לדון בקניה ביריד במחיר זול, וכתב בסוף דבריו: "בדברים כאלה שהם דרבנן, ויש הרבה מן המתירין, אין לחוש לגעור במקילין ולהוכיח אותם, וגם אני כך דרכי. אלא שלבא לישאל, אני אומר להם כי יש מתירין ויש אוסרין, ושראוי להחמיר" (ועיין בבית יוסף דהביא דבריו ונקט דכיוון דיש בזה ג' שיטות, נראה לו להקל, עיי"ש). ועיין בריטב"א שביאר באופן שונה, לדבריו בדבר שעלול להפסד בגופו חששו חכמים דאם יצריכוהו לעשות בצנעה יתעצל ויתעכב מלעשות.

סברא נוספת להתיר בנידוננו הוא מהסברו של המאירי בסוגיא. המאירי הבין דהצריכו צינעא כאשר אין ודאות שיהיה הפסד אלא ישנו רק חשש בעלמא, כגון: בהכנסת הפירות מפני הגנבים, דהרי אין הכרח שיבואו גנבים. אולם בדבר שהוא הפסד וודאי יש להתיר לגמרי את עשיית הפעולה (קניה או מכירה) בפרהסיא, משום דבר האבד. ולכן יהא מותר לקנות בדיוטי פרי או לשלוח בדואר לפני עליית המחירים, כיוון דהוי הפסד גמור (ולא רק חשש בעלמא). וראיתי דבכיוונו של המאירי, כתב המגיד משנה דזו גם כוונת הרמב"ן (וע"ע בדרכי משה תקלח, סק"א דהביא את המגיד משנה בזה).

אלא דמהערתו של הרמ"א נמצינו למדים דאין הדין תלוי אם אחרים יודעים דהוי דבר האבד. או דיש כאן הפסד וודאי אם לא יעשה זאת. אלא דבכל דבר האבד יש לעשותו לכתחילה בצינעא. אולם אם לא ניתן, אז מותר לעשותו בפרהסיה. וכתב הדרכי משה (תקלח, סק"א) דזוהי דעת המרדכי (כפי שרב יוסף העביר את הקורות ביום מפני שלא יכל להעבירן בצנעה). ועיין בביאור הלכה (תקלח ד"ה 'וכן שולה') דביאר דזו גם שיטת הטור (כמרדכי).[1]

עוד בזה, ראוי להביא את דברי שו"ת הר"י מיגא"ש (קמה) דבתוך דבריו כתב: "אם נכנס לשוק ומצא סחורה, וחושש שמא לא ימצא כמוה, אם מפני שהיא יפה, אם שהיא בזול, מותר לו לקנותה בחוה"מ, שדינה כדין פרקמטיא אבודה". וראיתי דגם הרמב"ם בתשובה (שיא) נקט: "אם תארע פרקמטיא האובדת".

בעניין זה כתב השולחן ערוך (תקלט, א ו-ה): "כל סחורה, אסורה, אפילו כל שהוא, בין לקנות בין למכור... אלא אם כן אינם מצויים אחר המועד דהוה ליה דבר האבד... אם הוא דבר שאינו מצוי תמיד לאחר המועד... ומכרו בזול או לקחו ביוקר, מותר לקנות ולמכור אפילו שלא לצורך תשמישו אלא לעשות סחורה ולהשתכר". המשנה ברורה (תקלט, סקכ"ט) כתב להתיר קניה בזול בחול המועד, אם לא ימצא אחר כך כזה מחיר. ובוודאי דהדברים נכונים כאשר קונה בדיוטי פרי, וזו לשון המשנה ברורה: "לא ימצא כמו שמוצא עתה, ר"ל שלא ימצא כ"כ בזול כמו שמוצא עתה", וכן כתב בכף החיים (תקלט, סקמ"ו).

בספר מועדי הארץ (שער ראשון יסודות ההלכה ד, יג) כתב: "מותר לקנות מוצר אף שלא לצורך המועד, אם מחירו יעלה לאחר החג", וכן הביא השמירת שבת כהלכתה (סז, ל ובהערה קכז). וכן ראיתי דכתב בספר חול המועד כהלכתו (י, לז): "כשקונה לצרים אישיים, כגון שקונה יין לצורך שתייתו, ואם ימתין לאחר המועד לא ימצא במחיר מוזל כפי שמוצא עתה... מותר לו לקנות ככל הצריך לו למשך השנה".

כמו כן, כתב בספר מועדי הארץ (שער ראשון יסודות ההלכה ד, יא)כי "מי שנזדמנה לו עסקה בהזדמנות בלתי חוזרת (כגון: יריד), מותר לו לבצע אותה בחול המועד, מפני שהדבר נחשב כסוג של דבר האבד" ונראה דדיוטי פרי היא סוג של הזדמנות שלא חוזרת[2]. וע"ע בזה בשמירת שבת כהלכתה (סז, כג) ובספר פסקי תשובות על המשנ"ב (תקלט אות ב). ועיין בדברינו בשו"ת אבני דרך (ד, נט) במה שדנו במכירת סוף עונה בחול המועד[3]. וכן בהיתרים המובאים בשו"ת באר-משה (ז, מח. ז, סא). וע"ע בשו"ת רבבות אפרים (א, שנז, א) ובספר חוט השני (עמוד קפ ואילך).

וראיתי דבספר שמירת המועד כהלכתו (ח הערה 53) כתב להחמיר בשליחת מכתב אם מחירי הבול יתייקרו. אולם הוסיף ד"אם אז יצטרך לשולחו בדואר מהיר ויעלחה לו ביוקר" חשיב כדבר האבד. ולענ"ד ה"ה בשליחת כמות גדולה של ספרים. עוד כתב שם (ט הערה 144) דמי שנמצא בשדה תעופה וכדו' בחוה"מ, ומצא שם חפץ אם זה לצורךף המועד מותר לקנותו, אולם כשאין זה לצורך המועד העלה להחמיר כיוון דזה נעשה בפרהסיא. אולם לענ"ד יש מקום להקל, דהרי כתב הרמ"א דהיכא דלא ניתן לעשות בצינעא יש להתיר אף בפרהסיא. ובייחוד דקנייה שמה ניכרת לכול דהוי דבר האבד, ולכן הוא קונה (וע"ע בספר חול המועד כהלכתו ב, נג).

העולה לדינא: יש להתיר לשלוח בחול המועד את הספרים בדואר, עקב עליית התעריף מיד בתום החג, כיוון דחשיב לדבר האבד (בשאלתנו היה מדובר בעשרות ואף מאות של חבילות). כמו כן, מי שטס לעיתים רחוקות מאוד, מותר לו לקנות בחול המועד בדיוטי פרי דברים שניכר וידוע לכולם דמחירם שם הוא זול באופן משמעותי ממה שמשווק בחנויות בארץ.

הכותב הוא מחבר הספר שו"ת אבני דרך