Warning: implode(): Invalid arguments passed in /srv/sites/kipa.co.il/public_html/cpt/maamar/single.php on line 105
דף לימוד במדרשי חז"ל להורים וילדים לסוכות: על ערך הרצון - כיפה

דף לימוד במדרשי חז"ל להורים וילדים לסוכות: על ערך הרצון

הרב ד"ר אורי נויבירט בדף לימוד להורים ולילדים לקראת סוכות בנושא ערך הרצון

חדשות כיפה הרב ד"ר אורי נויבירט 24/09/15 20:56 יא בתשרי התשעו

דף לימוד במדרשי חז"ל להורים וילדים לסוכות: על ערך הרצון
shutterstock, צילום: shutterstock

סיפור אגדה (בבלי עבודה זרה ג; מתורגם):

לעתיד לבוא יאמרו אומות העולם: רבונו של עולם, תנה לנו את התורה ונקיים את מצוותיה.

אמר להם הקב"ה: שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת? אלא אף על פי כן, מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה...

ומדוע קרא לה מצוה קלה? משום שאין בה חסרון כיס (כלומר שאינה מצריכה הוצאה כספית מרובה).

מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקדוש ברוך הוא מקדיר (=מוציא) עליהם חמה כמו בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר: "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו" (תהלים ב, ג).

מקדיר? (כלומר מדוע הקב"ה הוציא חמה שגרמה להם לצאת מהסוכה)..., משום שגם כשישראל יושבים בסוכה פעמים יש שהחום הכבד של תקופת תמוז נמשך עד חג סוכות ויש להם צער.

והאמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה! נהי דפטור (=יהי פטור), בעוטי מי מבעטי (=מדוע לבעוט)?!

שאלות:

(א) מדוע אומות העולם ביקשו הזדמנות נוספת לקיים את מצוות התורה?

(ב) מהי כוונת המשפט: "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת?"

(ג) מדוע הקב"ה ניסה את אומות העולם דווקא במצוות סוכה?

(ד) מדוע אומות העולם בעטו בסוכה?

(ה) מה בא ללמדנו המשפט האחרון (החל מהמילים "והאמר רבא")?

הצעה לתשובות:

(א) כנראה כדי ליטול שכר על קיומן (כך משתמע מהמשך הסיפור).

(ב) המשפט בא ללמד בהקשר זה, כי מי שקיים מצוות בעולם הזה ("מי שטרח בערב שבת") - יקבל שכרו בעולם הבא ("יאכל בשבת"). תשובת הקב"ה היא אפוא שאומות העולם לא קיימו את המצוות בעולם הזה, לכן לא מגיע להם שכר בעולם הבא. עם זאת, כפי שמסופר מיד בהמשך, הקב"ה נענה לבקשתם ונותן להם הזדמנות שנייה לקיים מצווה קלה היא מצוות סוכה.

(ג) המהרש"א (חידושי אגדות, על אתר) מסביר שהקב"ה ניסה אותם דווקא במצוות סוכה משום: "שרמז להם במצות סוכה שהיה להם לקיים המצות בעוה"ז - שדומה לסוכה ודירת עראי".

עוד ניתן לומר שהקב"ה ניסה אותם דווקא במצווה סוכה, "משום שאין בה חסרון כיס". ייתכן כי אם היה מנסה אותם במצווה שמצריכה הוצאה כספית מרובה - הרי שהיו מתייאשים מראש.

(ד) אומות העולם יצאו מן הסוכה ובעטו בה בגלל החום הכבד ששרר - חום אשר הקשה עד מאוד לשהות בה. הקושי לקיים את המצווה גרם לאומות העולם לבעוט בסוכה בפרט ובמצוות בכלל.

(ה) הגמרא מקשה: הרי "אמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה", ומכאן עולה כי אומות העולם נהגו כשורה שעה שיצאו מן הסוכה, שהרי הם הצטערו עקב החום הכבד, ולפיכך היו פטורים ממנה; והיא מתרצת: "נהי דפטור, בעוטי מי מבעטי". כלומר: נכון שהמצטער פטור מן הסוכה, אבל למה לבעוט בה?!

נקודה למחשבה:

האגדה שלפנינו מספרת על הניסיון של אומות העולם להידמות לישראל ולקיים את המצוות - ניסיון שלא צלח. אך מעבר למידע זה יש לשאול: מהו המסר של האגדה, או ליתר דיוק מה מטרת ההשוואה בין אומות העולם לישראל?

תשובה אפשרית: נראה כי הרעיון שעומד ביסודה של אגדה זו הוא, שאין לאומות העולם חפץ אמיתי בקיום המצוות, וממילא כשהם נתקלים בקושי מסוים בקיומה של מצווה הם בועטים בה.

מנגד, ישראל חפצים לעשות את רצון ה' ולקיים את המצוות (ראו גם רמב"ם הלכות גירושין ב, כ), ולפיכך אף אם לא הצליחו לקיים את המצווה - מחמת חום, קור או כל קושי אחר - אין הם בועטים בה, אלא מצטערים על כך שלא עלה בידם לקיימה.

דבריו של רבא "מצטער פטור מן הסוכה" מלמדים כי כאשר אדם מצטער עקב השהות בסוכה הוא פטור ממנה. אך בהקשר הנוכחי דומה שהם באים גם ללמד כי האדם מישראל מצטער על כך שלא עלה בידו לקיים את המצווה. רצונם של ישראל לקיים את מצוות ה' מתבטא אפוא בצערם עקב אי ההצלחה במימוש רצון זה.

ניתן לסכם לומר, כי לא תמיד מצליחים לממש את הרצון הטוב: לעתים יש גורמים חיצוניים המפריעים למימוש הרצון (כגון חום כבד בעת השהות בסוכה), ולעתים יש כישלונות ונפילות בעבודת ה'.

עם זאת, מעלתם של ישראל ניכרת בכך שאף כאשר לא עולה בידם לקיים מצוות, או כאשר הם נכשלים בעבירות, הם מצטערים על כך; ולא בועטים בציוויי ה'.

ניתן אם כן לדייק ולומר, כי "המצטער פטור מן הסוכה" - המצטער אמנם פטור ממצוות הסוכה, אך מעלתו נעוצה ברצונו הטוב, לקיים את המצווה, ובצערו על ההחמצה.

העשרה (על מעלת הרצון הטוב):

הרב קוק (אורות התשובה טז, ג):

"בעת שבכל לב ובכל נפש רוצה האדם בעומק של חפץ אדיר להיות הולך בתום וביושר, להיות צדיק פועל צדקות, להיות ישר הולך נכוחות... אע"פ שהדרכים המעשיים אינם עדיין כלל סלולים לפניו, ואבני נגף הם מלאים, אבל הרצון להיות טוב זהו רוח גן עדן אלהים, המנשב בנשמה וממלא אותה אושר אין קץ".

עמנואל קאנט (הנחת יסוד למטפיסיקה של המדות, עמ' 20):

"הרצון הטוב אינו טוב על ידי מה שהוא גורם או מצליח לעשות, לא על ידי הכשרתו להשגת איזו מטרה שהיא, כי אם טוב הוא מכוח רציתו בלבד, כלומר כשהוא לעצמו... ואף אם, מחמת פגעי גורל קשים... חסר הרצון הזה כל יכולת להגשים את כוונתו; ואף אם כל מאמציו הגדולים ביותר ישובו ריקם ולא יהא כאן אלא הרצון הטוב (ודאי לא כחשק גרידא כי אם כשימוש בכל האמצעים שברשותו), בכל זאת יהא הרצון עומד ומבהיק כאבן חן, כדבר שערכו המלא בו בעצמו".

להורדת דף הלימוד בתצורת PDF

לתגובות או לקבלת דף הלימוד במצגת ניתן לפנות ל: orinoy1@gmail.com

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן