חנוכת המקדש בחג הסוכות

סוכות ומקדש

שלמה המלך חנך את בית המקדש הראשון בחג הסוכות (מל''א ח, א-ו):

אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן. וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי... וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב. וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים.

מסתבר שאין מדובר בצירוף מקרים, אלא שלמה כיוון את חנוכת המקדש לחג הסוכות[1]. אפשר שכך נהגו גם בחנוכת בית המקדש השני מחדש בימי החשמונאים. לאחר שטיהרוהו מטומאת יוון, חגגו החשמונאים את חג החנוכה כאילו היה זה חג הסוכות, וחנכו בו את המקדש (מכבים ב' י, ח-י)[2]:

ומאת ה' הייתה זאת, לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמישה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו.

מהו עניין חג הסוכות אצל חנוכת המקדש?

הקהל

בחנוכת המקדש נזכר ששלמה הקהיל את כל ישראל (מל"א ח, א-ב):

אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה... וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.

אפשר ששלמה חנך את המקדש בעת קיום מצוַת ה"הקהל", כפי שמצווה התורה לנהוג בסוכות שבמוצאי שנת השמיטה (דברים לא, י-יב):

וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר - מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱ~לֹוהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱ~לוֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

ייתכן שבית דינו של שלמה הכריז בהוראת שעה על קיום מצוַת "הקהל" בסוכות של אותה שנה, לרגל חנוכת המקדש[3]. חנוכת המקדש היא אירוע של קבלת עול מלכות שמיים וקבלת התורה מחדש, כשם שהיה במעמד הר סיני, וזוהי הלוא מטרתה של מצוַת ה"הקהל". אפשר שהמדרש רומז לכך באומרו שהר המוריה נועד לקבל עליו את התורה (מדרש תהילים סח), שכן בחנוכת בית המקדש הראשון, בעת קיום מצוַת "הקהל", קיבלו ישראל עליהם את התורה מחדש.

שמא במעמד זה או לקראתו כתב שלמה את ספר קהלת, כדברי רמב''ן בתחילת דרשתו על ספר זה, שהוא נקרא "קהלת" כיוון "שהיו דבריו נאמרים בהקהל". בספר קהלת יש תכנים המתאימים לחנוכת המקדש, שכן נאמר בו שעיקר המקדש אינו בהבאת הקרבנות, אלא בשמיעת דבר ה' הבוקע מבין שני הכרובים (קהלת ד, יז):

שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱ~לֹוהִים, וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח.

סוכת ענני כבוד

סיבה נוספת לקביעת חנוכת המקדש לחג הסוכות עשויה להיות השראת כבוד ה' במקדש בדומה לענני הכבוד במדבר. הסוכות (לאחת הדעות) הן זכר לענני הכבוד שעשה הקב"ה לישראל, וענן דומה מילא את בית המקדש בעת חנוכתו (מל"א ח, י-יב):

וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית ה'. וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה'. אָז אָמַר שְׁלֹמֹה - ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל.

בחג הסוכות של אותה שנה היה המקדש לסוכתם של ישראל, שהרי שכן עליו ענן כבודו ית'. סוכותיהם של ישראל מסביב למקדש הזכירו את ענני הכבוד של ישראל במדבר, אך גם את השראת השכינה בבית המקדש.

"וגם אל הנכרי"

סיבה אפשרית שלישית לקביעת חנוכת המקדש לחג הסוכות עשויה להיות הקשר המשותף בין הסוכה והמקדש בקירובן של אומות העולם לעבודת ה'.

מבחינת היחס שבין ישראל לבין אומות העולם, תוכנו של חג הסוכות הפוך מזה של חג המצות. חג המצות מבטא את השתחררותנו מעול הגויים ואת היפרדותנו מהם כדי לעמוד למרגלות הר סיני ולשמוע שם: "אָנֹכִי ה' אֱ~לוֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ, ב). הקב''ה הבדיל אותנו מן העמים וקֵרבנו אליו. כך בפסח מצרים, וכך בפסח דורות - בפיוט "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח", הנאמר בסוף ההגדה, אנו מזכירים ניסים שונים שאירעו בחג הפסח ונועדו להבדיל את ישראל מן העמים ולהושיעם מידיהם.

לעומת זאת, חג הסוכות מבטא דווקא את החיבור לאומות העולם. שבעים הפרים המוקרבים בשבעת ימי החג מבטאים את הקשר בין אומות העולם לבין הקב''ה במקדשו. חג הסוכות הוא חג בקשת הגשמים, ובקשה זו משותפת לישראל ולאומות העולם (בראשית רבה יג, ו):

עובד כוכבים אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו: אתם יש לכם מועדות, ואנו יש לנו מועדות. בשעה שאתם שמחים - אין אנו שמחים, ובשעה שאנו שמחים - אין אתם שמחים. ואימתי אנו ואתם שמחים? בירידת גשמים. מאי טעמא [=מדוע]? "לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר, יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ". מה כתוב אחריו? 'הריעו לה' כֹהנים, לוים וישראלים' אין כתיב, אלא: "הָרִיעוּ לֵא~לוֹהִים כָּל הָאָרֶץ".

משמעות זו של חג הסוכות באה לידי ביטוי בעיקר בנבואת ישעיהו על אחרית הימים (ישעיהו ב, ב-ג):

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים - נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ - לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱ~לוֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם.

הנבואה הארוכה, הפותחת בתפקידו של בית ה', מסתיימת בסוכת ענני הכבוד (ישעיהו ד, ה-ו):

וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה, כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה. וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר.

ואכן, בנבואת זכריה למדנו שבאחרית הימים יבואו כל הגויים לחוג את חג הסוכות (זכריה יד, טז):

וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם, וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְ~בָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת.

שלמה השתדל ככל שהיה יכול לשתף את הגויים בבניין המקדש. הוא נעזר בחירם מלך צור לאספקת העצים למקדש ובחירם בן האלמנה מצור בעיצוב כלי המקדש. בתפילתו בחנוכת המקדש הוא מבקש גם על הנכרי שיבוא מארץ רחוקה (מל"א ח, מא-מג):

וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה, וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי, לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי.

במגילת שיר השירים המשיל שלמה את הגויים לבנות ירושלים החפצות בקרבת המלך - הקב''ה. לדעת רבי יוסי בן חלפתא, שלמה אף לקח נשים רבות מבנות מלכים נוכרים כדי לקרבן תחת כנפי השכינה (ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו). את ייעודו של המקדש רואה אפוא שלמה בחיבור כל באי עולם אל השכינה דרך עם ישראל. דומים הדברים לשבעים הפרים, כנגד שבעים אומות העולם, המוקרבים בחג הסוכות, ולאחריהם מובא ביום שמיני עצרת פר אחד נוסף, המסמל את עם ישראל (סוכה נה ע"ב):

משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך.

כדי לבטא את ייעודו של המקדש בקירוב העולם כולו לאמונת הקב"ה דרך עם ישראל, כיוון שלמה המלך את חנוכת המקדש לימי חג הסוכות.

(צילום: יחצ)

בין משכן למקדש

מעתה נוכל להשוות בין חנוכת בית המקדש הראשון לבין חנוכת המשכן[4].

מועד חנוכת המשכן מפורש בכתוב: "בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות מ, ב). התורה אינה כותבת במפורש מתי החלה בנייתו, אולם מתורתו של הגר"א למדנו שהמשכן החל להיבנות בט"ו בתשרי - כלומר, בתחילת חג הסוכות (פירוש לשה"ש א, ד). בניגוד אליו, בית המקדש הראשון החל להיבנות בחודש אייר (מל"א ו, לז), הסמוך לניסן, ונחנך בחג הסוכות (מל"א ח, ב).

ייתכן ששוני זה משקף את ההבדל שבין המשכן למקדש. המשכן מבטא את השראת השכינה על עם ישראל, כאמור: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח). משום כך נקבעה חנוכתו לחודש ניסן - החודש שבו יצאו ישראל ממצרים והובדלו משאר אומות העולם. לעומתו, המקדש הוא מקום השראת שכינה קבוע בעולם כולו, ומשום כך חנך אותו שלמה בחג הסוכות החל בחודש תשרי - בחודש שבו נברא האדם, ובחג המבטא את שיתוף כל הגויים בעבודת ה'.

בית המקדש השני החל להיבנות בחודש תשרי (עזרא ג, א). לאחר שבנייתו הופסקה למשך שנים ארוכות, היא הסתיימה בחודש אדר, ומייד לאחר מכן נחוג בו חג הפסח (עזרא ו, טז-יט). בראשית דרכם ביקשו בוני הבית השני לילך בעקבות שלמה, ולבטא בבניינם את הכרת העולם כולו במלכות ה'. תכניות אלה לא צלחו, בשל חטאיהם של ישראל ובשל התנכלות הגויים, ובסופו של דבר נבנה הבית השני בסימן צנוע יותר - בחודש ניסן, כדוגמת המשכן, המיוחד לישראל בלבד.

אימתי ייבנה בית המקדש השלישי? בנבואת יחזקאל על בניין הבית השלישי מוזכרים קרבנות שונים שמקריב הנשיא בא' בניסן, בחג הפסח ובחג הסוכות. קרבנות אלה אינם דומים לקרבנות שנצטווינו על הקרבתם בתורה, וכבר הגמרא עמדה על תמיהה זו (מנחות מה ע"א). לדעת רב אשי, שדבריו מובאים בגמרא שם, הקרבנות המפורטים בנבואת יחזקאל הם קרבנות מילואים, שהנשיא עתיד להקריבם לרגל חנוכת המקדש השלישי. הווי אומר; חנוכת הבית השלישי תחל בתחילת חודש ניסן ותסתיים בחג הסוכות. באחרית הימים, יתאחדו שתי המגמות שבאו לידי ביטוי במשכן ובמקדש. בית המקדש השלישי יבטא את השראת השכינה המיוחדת על ישראל כבמשכן, אך בה בעת יהווה גם מקום שממנו יֵצא גילוי השכינה לעולם כולו.