ארבעת המינים

מצוות ארבעת המינים היא אחת המצוות המרכזיות של חג הסוכות. היא מופיעה לראשונה בתורה (ויקרא, כג, מ-מב):

"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:"

חז"ל מפרשים את מהותם של ארבעת המינים: פרי עץ ההדר הוא האתרוג, כפות תמרים הוא הלולב, ענף עץ עבות הוא ההדס וערבי נחל היא הערבה. במהלך השנים ניתנו בארבעת המינים סימנים שונים, אולי המפורסם שבהם מופיע בויקרא רבה שמקביל בין כל אחד מארבעת המינים לחלקים שונים של העם.

טעם וריח בארבעת המינים

האתרוג שיש בו טעם וריח מקביל לאותם אלו שהם בעלי תורה ועושי מעשים טובים. הלולב שמגיע מעץ מאכל אך אין בו ריח דומה לאותן אלו שהם אמנם בעלי תורה אך אין בהם מעשים טובים. ההדס שיש בו ריח אבל אין בו טעם מקביל לאלו שעושים מעשים טובים אך אינם בני תורה. הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח  דומה לאותם אלו שהם גם לא בעלי תורה וגם לא בעלי מעשים טובים. רק האיגוד של כל החלקים הללו ביחד, כפי שאנחנו אוגדים את ארבעת המינים יכול לחפות על חסרונותיהם והשכבות השונות מכפות אלו על אלו.

נטילת ארבעת המינים

ארבעת המינים ניטלים בכל יום מימי חג סוכות (אך לא בשבת) בבית הכנסת, והם מוחזקים בידי המתפללים בזמן ההלל כולו. נטילת ארבעת המינים בכל רחבי העולם (שלא כמו בימי קדם) נועד גם לאזכר את בית המקדש אליו היו עולים הכל לרגל ונוטלים את ארבעת המינים בחצרו.

בגלות אירופה היה בעבר קשה מאוד להשיג את ארבעת המינים בסוכות שכן ארבעת המינים הללו גדלים בארץ ישראל וסביבתה בלבד. עניין זה הפך את השגת ארבעת המינים למשימה קהילתית ראשונה במעלה עליה היו טורחים בני הקהילה חודשים מראש. מה שרק סיבך את העניין הוא החיוב של כל אדם ואדם ליטול ארבעה מינים הנמצאים בבעלותו.