סדר ראש השנה

חדשות כיפה עדי שרצר 08/09/04 00:00 כב באלול התשסד

האווירה בערב ראש השנה היא תמיד מיוחדת. זה הערב הראשון של השנה וכולם מתאחדים לסעודה הראשונה, שמחה וחגיגית, בתקווה לשנה שמחה ומתוקה. המסורת תלתה בסעודה הזו אין-ספור מסורות, רעיונות ומנהגים כאשר מה שעומד מאחורי כולם הוא הרצון הבסיסי להתחיל את השנה ברגל ימין. מסורות אלו יצרו את מה שמכונה "סדר ראש השנה" או "סימני החג".

 

בסיס המנהג בדעת האמורא הבבלי אביי כפי שהם מופיעים בגמרא (התלמוד הבבלי):

"אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא [לעולם] יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי"

[תרגום: כעת משאמרת שסימן הוא עניין חשוב, לעולם יהיה אדם רגיל לראות בראש השנה דלעת, לוביה, כרתי, סלק ותמרים]

 

כנראה שאביי בחר בגידולים אלו בשל כך שהם ממהרים לצמוח בראשית השנה (רש"י). מאידך ר' יצחק בן ידעיה (מחכמי פרובנס במאה ה-13) מביא פירוש נוסף לבחירה בירקות האדמה המעוגן בנוהגים החקלאיים בימיו- בתקופתו נוהגים היו החקלאים לתקוע בשופרות בשדות בהם גידלו ירקות שורש והיה מוסכם בידיהם שהתקיעה "מעוררת" את הירקות ומסייעת להם לגדול ולהתחזק. ר' יצחק גורס שעל דרך המשל הדבר בא להפשיט לנו את פעולתו של השופר שמטרתו לעורר את האדם בתשובה.

 

כך או כך מהר מאוד התרבו המנהגים כפי שמציין בעל הטורים:

"כל מקום ומקום לפי מנהגו, כמו באשכנז [גרמניה] שרגילין לאכול בתחילת הסעודה תפוח מתוק בדבש, לומר תתחדש עלינו שנה מתוקה, ובפרובינצ"א [צרפת] נוהגין להביא על השולחן כל מיני חידוש, ואוכלין ראש כבש והריאה, לומר נהיה לראש ולא לזנב, והריאה חפי שהיא קלה. והר"מ מרוטנבורג היה רגיל לאכול ראש איל - זכר לאילו של יצחק [בעקדה]"

 

בני מרוקו לעומת זאת נהגו לאכול "כוסכוסום" אטריות דומות לאורז לסימול ריבוי זכויות. בחלקים שונים של צרפת נהגו לאכול גם ענבים ותאנים לבנות לסימול הלבנת החטאים.

באופן כזה נולד סדר ראש השנה שמלווה את הארוחה החגיגית והדשנה, שגם היא כפי שעולה מספר נחמיה (ח, י) חלק ממצוות היום:

"וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם"

אם כן איך כל זה פועל? (נוסחן המדוייק של הברכות נמצא בכל מחזור) כשחוזרים מבית הכנסת עורך בעל הבית קידוש בוא הוא מברך את ברכת היין, ברכה מיוחדת לראש השנה וברכת "שהחיינו".

 

לאחר מכן נוטלים בני הבית את ידיהם ובעל הבית מברך על החלות. בראש השנה לובשות החלות צורות שונות ומשונות: בעוד שבכל השנה החלה לובשת צורה של צמה קלועה בראש השנה נהוג להכין חלות עגולות (חלקות, מעגליות), בצורת יונה (שלום) או בצורת סולם (ע"פ מדרש שביום ראש-השנה עושה הקב"ה סולמות ברקיע בהם הוא מעלה ומוריד את בני האדם). בדרך כלל מפזרים על החלות מלח (זכר לקרבן) אבל מכיוון שאין רצוננו לפתוח את הסעודה הראשונה של השנה בדבר מלוח אנחנו נוהגים לטבול את החלות בדבש, מנהג שמתמידים בו עד הושענא רבה.

 

סדר הסימנים

לאחר מכן ניגשים לברכות עצמן. הסדר שלהם נסמך על כללי הקדימות בברכות שנודעו בראשי התיבות מג"ע א"ש. הכוונה היא שכאשר נמצאים לפני האדם מאכלים שונים עליו לברך עליהם בסדר הבא: מזונות, גפן, עץ, אדמה, שהכל נהיה בדברו. על כן אנחנו מקדימים לברך על פירות שגדלים על העץ.

 

תפוח בדבש

בני הבית נוטלים בידם תפוח טבול בדבש; בעל הבית מברך: "ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם בורא פרי העץ". לאחר שכולם אוכלים מן התפוח מוסיף בעל הבית: "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".

תמרים

כעת עוברים לתמרים, בני הבית אוכלים ובעל הבית מברך: "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שיתמו שונאינו ואויבינו".

רימון

ומשם לרימון שחותם את הפרק של פירות העץ, עליו מברכים "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים,שתרבה זכויותינו כרימון".

קרא

מתחילים עם פירות האדמה נוטלים את הקרא (דלעת) ומברכים: "ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם בורא פרי האדמה". לאחר שבני הבית אכלו מוסיף בעל הבית "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו".

כעת עוברים לרוביא (לוביה או אפונה ירוקה), עליה מברכים: "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שירבו זכויותינו ותלבבנו".

כרתי

ממשיכים אל הכרתי (קרישה) ומברכים: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".

סילקא

הסילקא (סלק) מסיים את הפרק של פירות האדמה ועליו מברך בעל הבית: "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו"

ראש של דג

לסיום נוטלים ראש של דג (אותו לא אוכלים) ומברכים- "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנהיה לראש ולא לזנב".

 

אלו אמנם המנהגים הידועים יותר של סדר ראש השנה, אבל כל אחד רשאי להוסיף ובמשפחות שונות הונהגו מסורות שונות כך שכל המרבה הרי זה משובח. יחד עם זה חשוב להיזהר ולהתייחס אל הברכות באופן הנכון: התורה אסרה את הניחוש ואת עבודת האלילים ואל הסימנים יש להתייחס כאל סימן טוב ולא יותר מכך כמו שמסביר המאירי (ר' מנחם בן שלמה):

"הרבה דברים הותרו לפעמים שהם דומים לנחש ולא מדרך נחש חלילה אלא דרך סימן לעורר בו לבבו להנהגה טובה"

יחד עם זאת הרמב"ם לא הזכיר את המנהג ויש קהילות שנוהגות לפסוח על המנהג- כאלה הם למשל הדרדעים מקרב בני תימן.

 

בלילה השני של ראש השנה לא נוהגים לחזור על הסימנים אבל בשל כך שיש ספק אם צריך לברך שוב "שהחיינו" נוהגים להביא אל השולחן פרי חדש או ללבוש בגד חדש ולברך את הברכה גם עליו.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן