ראש השנה

ראש השנה הוא אחד מימי הציון המרכזיים של לוח השנה שלנו. יום מיוחד בו כולנו מתאחדים סביב שולחן משפחתי דומה וכמאמר השיר של נעמי שמר מתפללים ומקווים "שיפה ושונה תהיה השנה אשר מתחילה לה היום".

כל שנה מתחילה אולי בסימן שאלה, אבל עצם ההתחלה פותחת אצלנו משהו בנפש, הופכת אותנו לאופטימיים ומעלה כמעט באופן אוטומטי את החיוך על הפנים. ראש השנה מהווה עבורנו פתיחת דלת- אופציה; אנחנו טרם יודעים אם ועד כמה נצליח לממש אותה, אבל לפחות בשלב הזה אנחנו יכולים לשמוח, בלי דאגות, על עצם פתיחתה.
אחרי שהתחלנו בימי אלול בסיכום השנה הקודמת, השתדלנו לראות את הטעויות וגם את ההצלחות, בראש השנה אנחנו מתחילים להסתכל קדימה- אל העתיד; בתהליך התשובה שלנו נפתח שלב חדש.

ראש השנה: יום הדין

הרעיון של החידוש, של ההתחלה מחדש, הוא אחד הרעיונות המרכזיים של ראש השנה; אך בניגוד למה שנהוג לחשוב ראש השנה עומד על עוד שתי רגליים: הדין והמלכת הקב"ה.

על פי המשנה "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון". הרמב"ן (ר' משה בן נחמן) מסביר:

למעשה ראש השנה מתחיל תהליך שסופו בהושענא רבא של גזירת הדין לקראת השנה החדשה, כפי שאומר ר' אמנון ממגנצא בתפילת "ונתנה תוקף"- "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון", אך רק בהושענא רבא (היום האחרון של סוכות) נגזר הדין ומונח. מימד זה מקשה על השמחה המלאה בראש השנה וזו נדחית לסוכות, הוא חג השמחה, כפי שמוסבר בגמרא:

ראש השנה: יום ההמלכה

היסוד השני של היום הוא כאמור המלכת הקב"ה. ראש השנה הוא גם על-פי המסורת היום בו נברא אדם הראשון והסתיימה בריאת העולם. כצאצאיו של אדם הראשון וכנהנים המרכזיים מן הטבע שמתעורר אט אט מהקמש של הקיץ, אנחנו מבקשים כעת לבוא ולחדש את הברית- בהכרת תודה להמליך את הקדוש ברוך הוא עלינו לקראת השנה החדשה. ברוח אנחנו מבקשים בתפילת מוסף של החג:

על יסודות אלו עומד ראש השנה, ולא נסיים לפני שנאחל: לשנה טובה תכתבו ותחתמו, שנה טובה ומתוקה.