הציווי להכנת חושן המשפט מוזכר בפרשת תצוה, ועשייתו בפועל מתוארת בפרשת פקודי. בהקשר זה מעניין להזכיר כי בכתביהם של שני מקובלי צפת מובא תיאור מפורט של קערת סדר בעלת מיוחדות מרובה. בקערה זו מניחים שנים עשר מינים, ומכל אחד מהם שמים שש יחידות או שישה חלקים. מניין זה של שבעים ושניים הוא כנגד שם הוויה של ע"ב. הטעם המיוחס להנחת מינים אלו הוא שהם כנגד שנים עשר אבני החושן.
תיאור אחד של קערת סדר זו מובא בדרשה לשבת הגדול מאת המקובל רבי שלמה טוריאל (אסופות, יד). חיבוריו של חכם זה נכתבו בשנות השישים של המאה ה-16. באותה עת ניצבו בראש מקובלי צפת רבי משה קורדובירו ורבי שלמה אלקבץ. תיאור נוסף מובא בחיבור הנודע של רבי משה בן מכיר, תלמידו של האר"י, "סדר היום", שראה אור בוונציה בשנת שנ"ט (1599) (סד ע"א-ע"ב). אפשר להזכיר כי תפילת "מודה אני" מובאת בחיבור זה לראשונה.
רבי משה בן מכיר כותב שהוא שמע על הקערה המיוחדת "מפי חכם מקובל". חכם זה הכיר תיאור התואם ברובו לזה שהעמיד רבי שלמה טוריאל, אם כי מתלוות אליו הנמקות אחרות, וכן ניכרים ונודעים שינויים שונים בין שני התיאורים. קיימת אפשרות כלשהי כי דבר הקערה הגיע לידיעתו של רבי משה בן מכיר מרבי שלמה טוריאל עצמו קודם שגיבש את משנתו בצורתה סופית. רבי משה בן מכיר מציין שהוא עצמו לא הכיר אישית מי שנהג בהתאם למנהג זה.
רבי שלמה טוריאל כותב בדרשתו כי תריסר המינים שמניחים בקערה רומזים לשנים עשר אבני החושן שהם כנגד שבטי ישראל. סוד "העניין הוא שכשנקרע הים לישראל נקרע לי"ב קרעים י"ב נתיבות וכל שבט ושבט עובר בנתיב שלו". המחבר אינו מפרט את מקום הנחתם המדויק של המינים בקערה.
הטור הראשון של החושן הוא אודם, פטדה וברקת, וכנגדו באים שלושה מיני פירות. ענבים רומזים לאודם, תמרים רומזים לפטדה ורימונים לברקת. הענבים יכולים להיות שישה אשכולות או שישה גרגרים בין לחים בין יבשים. באשר לתמרים נזכר כי יש לקחת שישה. על הרימונים להיות מתוקים. אם אין ידו של אדם משגת לקחת שישה רימונים, ניתן לחלק רימון אחד לשישה, ואם אין בידו אף זאת, אפשר להסתפק בגרעיני רימון. רבי שלמה טוריאל מציין טעם לבחירת פירות אלו הקשור בתפיסה הקבלית של שלושים מיני פירות הנחלקים לשלושה סוגים שהם כנגד עולמות הבריאה, היצירה והעשייה. הוא מזכיר כי הפירות שהם כנגד הטור הראשון הם מהפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
ב"סדר היום" מצויים שינויים אחדים בתיאור הטור הראשון של החושן בהשוואה לדרשתו של רבי שלמה טוריאל. הפירות המנויים הם גפן, תאנה ורימון; במקום תמר מופיעה תאנה. ככלל יש לומר כי ההנמקות המופיעות ב"סדר היום" בנוגע לטורי אבני החושן קשורות בשיטות שונות של חילופי אותיות.
הטור השני של אבני החושן הוא נופך, ספיר ויהלום, וכנגדו שלושה מיני תבשילים; בשר רומז לנופך, דגים רומזים לספיר וביצים רומזות ליהלום. במשנת פסחים נזכרים שני תבשילים בזיקה לליל הסדר,ומהקשר הדברים עולה כי הם שימשו כמאכלי הסעודה עצמה, וטרם נשאו באותה עת אופי סמלי.בתלמוד הבבלי מצויות הדגמות אחדות של שני המאכלים; בשר, דג וביצה מובאים כאופציות לתבשילי ליל הסדר. על פי הנזכר בדרשת רבי שלמה טוריאל, מצווה מן המובחר שהבשר שהוא זרוע צלויה יהיה מכבש או מעז ממין זכר. אם לא נמצאה זרוע אין הדבר מעכב, אולם אם אין הבהמה זכר הדבר מעכב משום שהבשר הוא כנגד קרבן פסח שהוא מן הזכרים.כל אחת מחתיכות הבשר צריכה להיות בגודל שאיננו פחות מכזית.
באשר לדגים יש להביא שישה שלמים, אפילו קטנים ביותר. בהיעדרם אפשר להניח שש חתיכות שכל אחת מהן אינה פחותה מכזית. באשר לביצים נזכר תחילה כי יש ליטול שש ביצים שלמות שהן "עשוין בשמן על מחבת". בהמשך הדרשה רבי שלמה טוריאל מתייחס לביצים אלה כביצים מבושלות. הן נאכלות קודם הסעודה זכר לחורבן, והמחבר כותב שיש להטביל את הביצה בחומץ מתוך כוס החומץ שבתוכה נמצא מלח, דבר השייך לטור הרביעי כפי שיוזכר בהמשך, ולומר: "אם אשכחך ירושלם... על ראש שמחתי". כמדומה שאמירה זו בהתייחסות לאכילת הביצים אינה ידועה ממקור אחר. ב"סדר היום" נזכר בנוגע לתבשילים כי יש לקחת שש חתיכות בשר, שישה דגים קטנים או שישה חתיכות ושש ביצים מבושלות.
הטור השלישי של החושן הוא לשם, שבו ואחלמה. חזרת רומזת ללשם, עולשין רומזים לשבו וחרוסת לאחלמה. לכתחילה יש לשים שש יחידות חזרת. אולם אם אין בנמצא, ניתן לקחת חזרת אחת, להסיר את עליה החיצוניים והפנימיים ולהניח שישה מעליה האמצעיים. כן יש לקחת שישה גבעולי עולשין מרים או סוג אחר של ירק מר הדומה לחזרת. באשר לחרוסת יש לקחת שישה גלגלי חרוסת. ב"סדר היום" נאמר קצרות כי כנגד הטור השלישי, לשם, שבו ואחלמה, באים חזרת, עולשין וחרוסת.
הטור הרביעי הוא תרשיש, שוהם וישפה. מצות רומזות לתרשיש, כוס חומץ במלח לשוהם וכרפס לישפה. כבר בראשית דבריו קודם תיאור הכנת הקערה מעלה רבי שלמה טוריאל צורת הכנה מיוחדת של המצות השמורות. יש לעשות נקב בצורת טבעת על שפת המצה הראשונה, במצה השנייה יש לעשות שני נקבים זה מול זה, ובמצה השלישית - שלושה נקבים סביב שפתה בצורת סגול. המניין הכולל של הנקבים הוא שישה, והם משמשים כששת החלקים שיש להניח ביחס למין זה, שהרי מספר המצות הוא שלוש בלבד.
הנקב הראשון רומז לאברהם שעליו נאמר "אחד היה אברהם" (יחזקאל לג, כד), שני הנקבים במצה השנייה רומזים ליצחק שהוא שני לאבות, ואלו במצה השלישית רומזים ליעקב שהוא שלישי לאבות. טעם נוסף על דרך הקבלה הזוכה לפירוט הוא שהמצות הן רמז לשלושה אירוסין שהקב"ה עתיד לעשות עם ישראל, "וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה" (הושע ב, כא-כב), והנקבים רומזים לטבעות האירוסין. את המצות המנוקבות יש לשים על החרוסת. את המצה השנייה יש להניח על השלישית ואת הראשונה על השנייה. יש לדאוג כי בעת בציעת המצה האמצעית היא תחולק באופן שיהיה נקב בכל אחת מהחתיכות, גם אם חלקיה לא יהיו שווים בגודלם.
רבי שלמה טוריאל קובע ביחס למלח כי יש להכין כוס חומץ שאינה פחותה משלושה דרהם ושאינה עולה על שמונה עשרה דרהם, ולשים בתוכה שישה גרגרי מלח שכל אחד הוא בגודל שעורה או גרגיר חיטה. שיעור הגרגרים לא יעלה על כפליים מגודל זה. כוס החומץ והגרגרים שבתוכה הם בסוד "על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב, כג). ביחס לכרפס הוא מציין כי יש לשים שישה גבעולים. ב"סדר היום" מופיעים חלק מהמוטיבים הללו בלבד.
רבי שלמה טוריאל מזכיר בדרשתו כי אין לפרוס מפה על מפה בליל פסח כמו שנהוג בשבת וביום טוב וכן אין לשים על השולחן מצה, מלח או סכין כדרך שנוהגים בשאר ימות השנה, משום שעיקר שולחן ליל הסדר הוא הסל בעל תריסר המינים.
לבד מסידור הקערה רבי שלמה טוריאל מעלה שורת מנהגים נוספים שראוי לנהוג בהם בליל הסדר. ההסבר שהוא מעניק למכלול ההנהגות הוא כי מכיוון שהקב"ה עושה חסדים עם ישראל מדי שנה, ראוי לשבחו ולהרבות בסיפור יציאת מצרים כל הלילה הראשון של פסח. מי שזהיר לקיים בליל הסדר את כל ההנהגות שהוא מתווה "מעלה עליו הב"ה כאילו נבנה בית המקדש בימיו, ובנה מזבח והעלה עליו עולות" ו"נחשב לו כאילו קיים כל התורה".
המאמר הנוכחי מיוסד על מאמר רחב היקף פרי עטי הנושא את הכותר "קערת סדר בת תריסר מינים"