"רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי - וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל".
באמת 'רשע'? כמו המן? כמו היטלר? ומדוע? רק בגלל שהוציא את עצמו מן הכלל?
על כורחנו נאמר שהתואר 'רשע' בלשון חז"ל משמש בהוראה שונה מזו המקובלת היום. גם בלשון התורה, כשהיא אומרת "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע" (דברים כ"ה א), אין כוונתה אלא לזה שיצא רשע בדינו, כפי שמציין רש"י. הבן הרשע נקרא כך בגלל שהוא מבקש להתנתק מכלל ישראל ולהתכחש למורשת אבותיו. חשוב להדגיש תובנה זו כיוון שהקריאה האנכרוניסטית לפיה הבן הרשע הוא אכזר ורע לב עלולה להשריש, אפילו בתת מודע, תפיסה שמזהה בין התרחקות מחיי תורה ומצוות לבין אישיות שלילית, זדונית. עיון באיורים של הגדות לפסח מראה כי בחלק מהן אכן מצויר הבן הרשע ככזה.
חשוב עוד יותר להבין את התשובה לרשע. מדוע אילו היה במצרים הוא לא היה נגאל? גם כאן הבנה מדויקת של התואר 'רשע' הופכת את הדברים למובנים יותר. שהרי ברור שבין יוצאי מצרים שזכו להיגאל היו גם חוטאים ואפילו קשי לב. אך אותו רשע שהוציא את עצמו מכלל ישראל היה מן הסתם בוחר להישאר במצרים בגלל הזיקה הרופפת שהוא חש לעם ישראל, כמו רבים מעם ישראל שהתנגדו לצאת ממצרים (על פי יחזקאל פרק כ') ושאולי מתו במכת חושך (על פי רש"י, שמות י"ג יח).
ועדיין יש לשאול, ומה בכך אם לא היה הרשע נגאל? מדוע תסריט היפותטי שכזה אמור להפריע לו?
נראה שיש כאן ניסיון להסביר לאותו בן 'רשע' שלתסריט הזה היתה יכולה להיות השפעה על חייו שלו, דורות רבים לאחר יציאת מצרים. אנו עונים לו שאילו אבות אבותיו במצרים היו מתנהגים כמוהו הם היו מוציאים את עצמם מכלל ישראל ואובדים בקרב המצרים והוא לא היה בא לעולם, לפחות לא כבן לעם ישראל. ואולי חשוב מכך, אם הוא לא ישנה את דרכו הרי שגם אילו הוא רוצה לראות את עצמו כחלק מעם ישראל, צאצאיו כבר לא ירצו בכך והם יאבדו מתוך קהל ישראל.
בעל ההגדה מעיר שתשובה זו מטרתה לקנטר או אף להכעיס את הרשע. לא במקרה משתמשת ההגדה בביטוי "הקהה את שיניו". זהו ביטוי שמזכיר את הפסוק "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?". כפי שכבר כתבו והראו, הביטוי 'קהיית שיניים' מתייחס במקרא ליחסי הורים וילדים. בדוגמה שלנו הוא עוסק ביחס שבין חטאי ההורים לעונש שניתן לילדיהם. אך מעניין שבהגדת בני ארץ ישראל אמירה זו חסרה. לפי נוסחם יתכן לומר שאין כאן ניסיון לקנטר אלא לומר לרשע בצורה שקולה שזאת התוצאה הטבעית של ההיבדלות מכלל ישראל. אנחנו רוצים להישאר בעם ישראל. אם אתה רוצה לפרוש - אתה יכול לעשות זאת, אולם דע את התוצאות של צעד זה לטווח ארוך.
איפה כל זה פוגש אותנו, כאן ועכשיו?
ליל הסדר, יחד עם צום יום הכיפורים וברית המילה, הן מצוות שמהוות אבן בוחן למידת הזיקה של יהודים למסורת אבותיהם. רבים יודעים וכך גם מראים הסקרים, שאחוז גבוה ביותר של היהודים בישראל חוגגים את ליל הסדר. הם לא עושים זאת מתוך תחושה של מצווים ולא על פי כל פרטי ההלכות שבשולחן ערוך אלא כיהודים המבקשים להתחבר לתרבותם הלאומית ומקיימים טקס לאומי שאותו ציינו אבותיהם במשך אלפי שנים. אלה שאינם עושים זאת שייכים ברובם לאותו המיעוט בינינו שמתנכר למסורת היהודית ומבקש להיות ככל העמים.
מה נאמר לאותם יהודים מנוכרים?
כאן יש לשים לב לעובדה התמוהה שלמרות שאלתו של הבן הרשע, "מה העבודה הזאת לכם?" ולמרות הניכור שלו למורשת אבותיו הוא נמצא ליד שולחן הסדר. כיצד ניתן להסביר זאת?
יתכן שהבן הזה בא לסדר כדי לקנטר. אם כך, מובנת לגמרי ההנחיה "ואף אתה הקהה את שיניו", בבחינת מידה כנגד מידה. אך אפשר שהבן הרשע לא הגיע לסדר ונוכחותו שם היא רק וירטואלית או מבטאת את משאלת הלב של הוריו. יותר מכך, אולי יש בה סוג של הנחיה להורים לנסות להביא את אותו בן לשולחן הסדר ולומר לו שהחיבור למורשת אבות הוא תנאי הכרחי להישארותו במשפחה המורחבת של עם ישראל. אם יבחר לדחות מורשת זו הרי הוא או בניו או בני בניו כבר ימצאו את עצמם מחוץ לבית ישראל, לא בגלל שבני עמם ידחו אותם אלא כיוון שאותם צאצאים שלו יחדלו לחוש זיקה לעם ישראל ויבחרו לעזוב אותו לטובת עם אחר.
ומה הם ימצאו כשיבואו לחסות תחת כנפיו של עם אחר (מה שלא כתוב בהגדה)? את מורשת האבות של אותו עם - בין אם זו סעודת חג המולד ובין אם סעודת עיד אל פיטר.
ארי גייגר, המחלקה להיסטוריה כללית אוניברסיטת בר אילן