בהגדה של פסח נאמר 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' ומשוררים רבים מיישמים בשיריהם מאמר זה. בשיר שכותרתו 'ניסים' מנסה המשורר יהודה עמיחי להיכנס לנעליו של אדם שהיה נוכח בזמן יציאת מצרים וחווה על בשרו את נס קריעת ים סוף: 'מרחוק כל דבר נראה נס / אבל מקרוב גם נס לא נראה כך. / אפילו מי שעבר בים סוף בבקיעת הים / ראה רק את הגב המזיע / של ההולך לפניו / ואת נוע ירכיו הגדולות'. התובנה הפסיכולוגית העולה משיר זה מלמדת על הקושי שיש לאנשים שחוו מאורעות היסטוריים יוצאי דופן בחשיבותם לזהות את הנסים ולהכיר בהם. משירו של עמיחי משתמע שלהכיר בנס יכול (אולי), רק מי שנמצא רחוק. שכן, 'מקרוב גם נס לא נראה כך'. גיבורו של עמיחי מייצג את הנטייה האנושית הרווחת לראות את המציאות מנקודת מבט צרה ומצומצמת. האדם אינו מסוגל לראות מעֵבר לזיעה שעל גב קודמו, הצועד לפניו בשיירה. גיבור השיר איננו חווה את קריעת ים סוף כאירוע יוצא דופן ואיננו מודע לכך שהוא לוקח חלק בתהליך היסטורי רב משמעות. באמצעות גיבורו רוצה המשורר לומר לנו משהו על עצמנו. בדומה לגיבור הצועד בשיירה החוצה את הים, ואינו רואה אלא את הזיעה הניגרת על גב קודמו, גם אנו מחמיצים לעתים את משמעותן העמוקה של החוויות שאנו חווים. גם אנו שבויים לעתים בד' אמותינו ואיננו מסוגלים להרים מבט ולראות את תמונת העולם הכוללת והרחבה.
שיר אחר שכתב עמיחי נושא את הכותרת 'ומה משך חיי', ומתכתב אף הוא עם סיפור יציאת מצרים. בשיר זה עורך המשורר מעין חשבון נפש ומעלה שאלות קיומיות הנוגעות למשמעות חייו: 'ומה משך חיי. אני כמו אחד שיצא ממצרים / וים סוף נבקע לשנים ואני עובר בחרבה / ושתי חומות מים מימיני ומשמאלי. / מאחורַי חיל פרעה ופרשיו ולפנַי המדבר / ואולי הארץ המובטחת. זה משך חיי'. השיר, הפותח בשאלה 'ומה משך חיי' ומסתיים בקביעה 'זה משך חיי', מקנה משמעות סמלית למושגים המקראיים הנזכרים בו: לכל אדם יש 'יציאת מצרים' אישית משלו, אשר באמצעותה הוא משתחרר מהשעבוד שהוא נתון בו. לכל אחד - ה'פרעה' שלו, הרודף אחריו כשהוא רכוב על פרשיו, ולכל אחד - 'המדבר' שלו, על חתחתיו וצחיחותו. התחנות אשר בהן עבר עם ישראל מרגע צאתו ממצרים ועד כניסתו ל'ארץ המובטחת' הופכות בשיר לתחנות מטפוריות במסע חייו המפרך של המשורר ורק בסופו הוא 'אולי' יגיע ליעדו.
גם המשורר אברהם חלפי מתכתב באחד משיריו עם סיפור קריעת ים סוף. בשיר קצרצר, שכותרתו 'עם קומץ שמים ביד', הוא מקנה לעלילה המקראית משמעות מטפורית: 'עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד / הָיִיתִי עוֹבֵר אֶת חַיַּי. / הָיִיתִי חוֹצֶה אֶת הַיָּם / בְּרַגְלַי / עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד'. חציית ים סוף, הנחשבת לאחד מניסי הגאולה הגלויים והבולטים ביותר, מסמלת בשיר זה את האתגר הכרוך ביכולת הבסיסית והפשוטה 'לעבור את החיים'. המשורר מביע בשירו את ההרגשה כי היכולת הזו מותנית בחיבור לשמימי, לנשגב ולרוחני. ובמילותיו של המשורר: באפשרות לחיות 'עם קומץ שמים ביד'.
ד"ר רחלי עופר היא ראש החוג לספרות במכללת אפרתה ומרצה במכללת הרצוג