ב-2015 עידן הפוליטקלי קורקט, ארבעת הבנים לא היו זוכים (לפחות חלקם) לכינויים שמכנה אותם בעל ההגדה. נראה כי הדברים נכונים בעיקר כלפי הבן השני - הרשע. התואר "בן" בא בסתירה מוחלטת לשם התואר הניתן לו, שהרי בן הוא הילד להוריו. מי יהיו ההורים שיכנו את ילדם, סורר ככל שיהיה, בכינוי כל כך קשה, שיפוטי ומרחיק" רשע?
חלק זה של ההגדה נוקט בלשון ישירה. ה"דוגריות" באוויר. התם מכונה "תם". הילד שמאותגר שכלית ונמצא בכיתה מקדמת מכונה בדיוק מה שהוא - לא יודע לשאול. הרשע ששואל (שאלה דומה לזו של החכם) נתפס כמתריס... והמשפחה כמרקחה. איש במשפחה הזו אינו עושה הנחות לשני: הכול על השולחן וכולם יודעים מה כולם חושבים על כולם.
בתוך אוירה זו מתחבא לו משפט אחד בעל ניחוח אחר. משפט שנכתב לפני למעלה מאלף שנים אך נראה שיצא מתוך ספר פסיכולוגיה עדכני ביותר: "ואף אתה הקהה את שניו". שיניים הינן עצמות חדות ונשכניות. סמל לרצונו של הבן השני לעקוץ, למרוד ולבחון. בעל ההגדה מצווה את ההורים שלא ליפול בפח. שלא להחזיר מנה אחת אפיים אלא ההפך. להוציא את העוקץ מהמריבה, להקהות את הקונפליקט ולמצוא דרך למסילות ליבו.
כל כך הרבה פעמים הורים נופלים למלכודת שמניח בפניהם מתבגר מרדן. הם עונים לו באותו המטבע שהוא מדבר אליהם, מסלימים מצבים שעם קצת תחכום היו יכולים להרגיע ושוכחים שהילדה היא ילדה ושהם המבוגר האחראי. "ואף אתה הקהה את שניו": אל מול התנהגות מתרחקת, שאלות מכשילות ועמדה כללית של חוסר חיבור, בואו בעמדה חומלת. וותרו על הפינג פונג האינסופי בו איש לא שומע את רעהו, מצאו דרך להקהות את החד, עגלו פינות והפסיקו לנסות לתקן אלא את עצמכם.
בעל ההגדה ממשיך. הוא רוצה עוד מאתנו ההורים. הוא רוצה יותר תחכום. הבנה מה יגרום לאותו מתבגר להתעניין. הוא רוצה אומץ מאתנו ההורים ותבונה לדעת עד היכן מתאים ונכון למתוח את החבל. "אילו היה שם לא היה נגאל" נשמע כמשפט מרחיק. אך יותר מאשר הוא מרחיק הוא מקומם. ובמקום שמישהו מתקומם סימן שהוא רוצה להיות חלק, להיות בקשר. "הפוך על הפוך" עושה בעל ההגדה לבן הרשע וקורא לנו בקריצה למצוא את הטקטיקה הנכונה אל מול האתגר ההורי המורכב הזה.