Warning: implode(): Invalid arguments passed in /srv/sites/kipa.co.il/public_html/cpt/maamar/single.php on line 105
יציאת מצרים וימות המשיח - כיפה

יציאת מצרים וימות המשיח

"הימים והלילות" מסמלים שתי תקופות בחיי האדם. הבוקר מסמל את תקופת החסד, שההשגחה העליונה מאירה פנים לאדם, ואילו הלילה מסמלת את התקופה של הסתרת פנים, בה דרכו של האדם לוטה בערפל

חדשות כיפה הרב יעקב הלוי פילבר 11/04/14 14:16 יא בניסן התשעד

יציאת מצרים וימות המשיח
radiant guy-cc-by-sa, צילום: radiant guy-cc-by-sa

סיפור "יציאת מצרים" נלמד מהכתוב: "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותתי אשר שמתי בם" ועל הסיפור הזה נחלקו בן זומא וחכמים (במשנה שבסוף פרק ראשון של מסכת ברכות), וכך מובא שם :"מזכירין יציאת מצרים בלילות, אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא. שנאמר (דברים ט"ז): למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך - הימים, כל ימי חייך - הלילות; וחכמים אומרים: ימי חייך - העולם הזה, כל - להביא לימות המשיח."

והנה בהקשר לסיפור יציאת מצרים נאמרו ביטויים שונים, כמו במשנתנו: "שתאמר יציאת מצרים" או בהגדה של פסח: "לספר ביציאת מצרים" מדוע בחרה המשנה דווקא בביטוי: "מזכירים"? כי ההבדל בין אמירה או סיפור להזכרה הוא שבאמירה וסיפור האדם מוציא את הדברים מתוכו החוצה לאחרים, ואילו ב"הזכרה" האדם מפנים את הדברים אל תוכו. ואכן בסיפר יציאת מצרים אנו עושים את שתי הפעולות הללו, אנו מפרסמים את היציאה ממצרים לדורות, אך לא די בפירסום אלא עלינו גם להפנים ולהטמיע בתוכנו את רעיון היציאה ממצרים כאירוע מכונן בהויתנו ובמהלך חיינו. מהו המיוחד בסיפור היציאה ממצרים? "מצרים" מסמלת את המיצר, את העבדות וההשתעבדות לכוחות זרים, את אובדן העצמאות ואי יכולת הגילוי האישי, וה"יציאה ממצרים" הנחילה לנו את היציאה מה"מצרים" אל המרחב, מעבדות לחירות, לחיים שבהם היהודי יכול להמגשים.את ייעודו ושליחותו בחיים. ועל הזכירה הזו נחלקו בן זומא וחכמים: האם ההזכרה הזו מכוונת רק לכאן ועכשיו, לחיי היום יום - על יומו ולילו - כדי לשמור על הקיים, ואילו לעתיד לבא, לימות המשיח יהיו זיכרונות אחרים ככתוב (ירמיהו כ"ג): "הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם", או שזכירת היציאה ממצרים מכוונת גם לימות המשיח.

והנה "הימים והלילות" מסמלים שתי תקופות בחיי האדם, כמו שאמר דוד ע"ה: "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" - הבוקר מסמל את תקופת החסד, שההשגחה העליונה מאירה פנים לאדם, ואין לו לאדם אלא להודות לבורא עולם בלב שלם ובנפש חפצה. ואילו הלילה מסמלת את התקופה של הסתרת פנים, בה דרכו של האדם לוטה בערפל של צרות וכישלונות, וכאן צריך להפעיל את האמונה - "ואמונתך בלילות". ולפי בן זומא הזיכרון של יציאת מצרים צריך ללוות את האדם בשתי התקופות הללו, בימי החסד לא להתכחש לטובה, ובימי החושך לא להתפקר אלא להתחזק באמונה. ואילו לדעת חכמים אין לצמצם את רעיון יציאת מצרים לחיי ההווה בלבד, להתנהלות היום-יומית של האדם כאן ועכשיו ולראות בהווה את סוף הדרך, אלא יציאת מצרים צריכה לנהל את האדם גם אל העתיד - "להביא לימות המשיח". כי היציאה ממצרים היתה מאורע מכונן לאורך כל ההיסטוריה של העם היהודי מראשית ועד אחרית, ולכן היא צריכה להניע את המרץ הלאומי גם לקראת אחרית הימים. לפי הדעה הזו אין לראות בחיי העם היהודי שתי תקופות האחת "עולם הזה" והשניה "ימות המשיח", אלא הכל שאיפה אחת ורצף אחד שראשיתו ביציאת מצרים ואחריתו באחרית הימים.

את המחלוקת הזו של בן-זומא וחכמים רואים אנו גם בחברה הישראלית של היום. בתקופה שקדמה להקמת המדינה היתה הכמיהה המשיחית מנת חלקו של רוב הישוב היהודי, רובם ככולם לא הסתפקו בהווה אלא צפו לעתיד: להקים מדינה, ליישב את הארץ ולקבץ את גלויות ישראל, אפילו בן גוריון וברל כצנלסון מראשי הציונות החילונית הכירו בכך שהכמיהה המשיחית היא שמעוררת את העם לציון. בן גוריון כתב: "בלי הכמיה המשיחית לא היתה מופיעה הסגולה החלוצית" וברל כצנלסון כתב (ערכים גנוזים עמ' 125): "תנועת פועלי ארץ ישראל היא תנועה משיחית, היא דוחקת את הקץ, היא רואה את הציונות כחלק מן הגאולה האנושית". המפנה לחיות את העכשיו חל מאז שהמדינה התבססה, כשחלקים מהחברה הישראלית החלו לראות במדינה החלקית את סוף הדרך, וכל מעיינם היה בכאן ועכשיו, להסתפק ולשמור על הקיים ללא חזון וללא יעוד לעתיד. ולכן "ימות המשיח" לגבם היא אוטופיה שאינה שייכת לימינו, לדידם כל עולמם הוא ה"ימים והלילות" של עכשיו בלבד. כנגדם נשארו חלקים אחרים בעם שאינם מחלקים בין ה"עולם הזה" ו"ימות המשיח", לגבם רעיון הגאולה שנחל עמנו ביציאתו ממצרים הוא גם לעתיד לבא, ל"הביא לימות המשיח", והם רואים את ההיסטוריה היהודית כרצף אחד שראשיתה ביציאת מצרים ואחריתה באחרית הימים, ולכן הם אינם מסתפקים בקיים אלא שואפים להיות עם שלם החי בארץ שלימה על פי תורת ישראל, כדרשתם של חכמים: "ימי חייך - העולם הזה, כל - להביא לימות המשיח."

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן