Warning: implode(): Invalid arguments passed in /srv/sites/kipa.co.il/public_html/cpt/maamar/single.php on line 105
כשל"פ ללא קטנוניות - כיפה

כשל"פ ללא קטנוניות

השנה אני, אשכנזי בן אשכנזים, אוכל קטניות. אני אוכל קטניות, מפני שנמאס לי לחכות שהרבנים ישנו את המציאות. דובי הראל מחכה למהפכה שתבוא מהעם.

חדשות כיפה דובי הראל 10/04/06 00:00 יב בניסן התשסו

כל דוס מכיר את התכונה הזאת. כל אחד מאיתנו הצליח לפתח אותה בדרך זו או אחרת. היכולת להתביית על חותמת הכשרות בלי שהחילוני ישים לב. בצבא התכונה הזו באה לידי ביטוי בצורה הכי מובהקת. חבר חוזר מהחופשה עם איזה שוקולד מחו"ל, ומציע לכולם. ואז זה מגיע אליך. אתה לא רוצה לבדוק אם השוקולד כשר, כדי לא להעליב אותו ("מה כבר לא כשר בשוקולד? מה, שמתי לך חזיר בפנים?"), אבל אתה גם לא משתגע לוותר על החום המתקתק בקלות כה רבה. אז מה עושים? בנימוס מסבירים שיש לך בעיה עם אגוזים, ושאתה צריך לבדוק את הרכיבים, ואז הופכים את האריזה מכל צד כדי לחפש Kאו Uאו כל דבר דומה. אם לא עלית על הטריק של האגוזים, אתה פשוט מספר שאתה בשרי, ורק רוצה לבדוק אם השוקולד (שהוא אגב שוקולד חלב משובח) חלבי. החילוני הממוצע, ויסלחו לי חבריי החילונים, לא ישאל את עצמו איך לכל הרוחות אתה בשרי אם התעוררת לפני רבע שעה. את אותה השיטה הצלחנו ליישם גם בגיל צעיר יותר - אני אישית הצלחתי בכמה מקרים להציץ ולבדוק עד איזה חודש תעודת הכשרות תקיפה, תוך כדי האמירה "חומוס, קצת סלט והרבה ציפס. ובלי חריף. אתה לא רואה איזה אשכנזי אני?".


אבל, השיטה הזאת לא יעילה נגד דוסים. הם מכירים את הפזילה הזאת והבדיקה תוך כדי. הם תמיד יעלו עליך. לכאורה, לא אמורה להיות שום בעיה לאכול במטבח של מי ששומר כשרות. ואכן, אין בעיה כזאת למעט שבוע אחד בשנה - פסח. עבדכם הנאמן נשוי לאישה הנמנית על עדה, שבה כן נהוג לבקש חריף תוך כדי שבודקים את תעודת הכשרות. אצל הוריה נהגו לאכול בחג הפסח, לא עליכם, אורז, פולים, שמן קנולה ועוד כל מיני קטניות, רחמנא ליצלן. מה יעשה החתן האשכנזי אצל משפחת אישתו? האם ינסה את השיטה של לסובב את חבילת העוגיות, עד שיראה שכתוב עליה "גם ללא אוכלי קטניות"? לצערי הרב, החותנים שלי מכירים את השיטה. בסך הכל, למעט שבוע אחד בשנה, אנחנו נמנים על אותו המגזר. אינני מרגיש נעים לבדוק בביתם את כשרות האוכל שהם מכניסים לביתם. זה פשוט נראה לי מעשה לא ראוי. לבקש מהם לשנות את אורחות חייהם, ולהימנע מלקנות מוצרים מסוימים, שהם רגילים לקנות, רק מפני שהואלתי להצטרף למשפחה, כלל לא עולה על דעתי.


למעלה מכך - מה אומרים לילדים? "אצל סבתא פה אל תאכל את הבמבה. אבל אצל הסבתא והסבא השניים, זה מותר"? או כשהם יגדלו יותר - "לאמא מותר לאכול אורז אצל ההורים שלה, אבל לכם זה אסור"? לעצמי אני יכול לשקר, ולהגיד שזה הגיוני. אבל לילדים זה יהיה בלתי הגיוני. ולשאלה "אז אצל סבא וסבתא השניים לא אוכלים כשר?" לא תהיה לי תשובה טובה.


חג הפסח, כך למדונו רבותינו, הוא חג הגאולה. אז מדוע, אם כן, מכל השנה חג הפסח הוא השבוע שבו אני מרגיש הכי גלותי? מדוע דווקא בחג הזה הופכת התפוצה ממנה חזרו הורי, והתפוצה ממנה חזרו סבה וסבתה של אישתי לרלוונטיים? מדוע יהודי שומר מצוות אחד לא יכול לאכול אצל יהודי שומר מצוות אחר?

מכל עבר אנו שומעים אמירות כמו "לרבנים אין מספיק אומץ". האמת היא שמרבנים חרדים אינני מצפה. הרי הבעיה לא קיימת שם כמעט. הבעיה קיימת מאימתי שאשכנזים וספרדים החלו להינשא זה בזה, ואי לכך נמצאו הרבנים החרדים פטורים מלפתור את הבעיה הזו. אבל היכן הרבנים הציונים?


אז הנה העניין, פשוט וברור. אני מבין את זה שאתם, רבנים יקרים, לא מתירים את הקטניות. איזה רב צריך כאלה צרות? הרי הרב הראשון שיתיר את הקטניות יזכה לכינוי "רפורמי" או "ד"ל". אני באמת מבין אתכם, אבל לא אמשיך באיסורים שאתם נמנעים מלהתיר. התורה אסרה חמץ בפסח. איסור קטניות, טעמו (האמת היא שאין מי שבאמת יודע את טעם האיסור) הוא גזירה מחשש לכך שהתערבבו בקטניות חמץ. בזמן הזה, כשהאריזה נעשית באמצעים מודרניים יותר, וכשהכל עובר ברירה, אם הרב עובדיה יוסף לא חושש שבשק האורז עברה גם חיטה, אז גם אני לא חושש. אני מבין את זה שאין לכם את הכוח להתיר את המנהג שפשה בעם, או לפחות בחלק הזה של העם. אני מבין, ולכן אעזור לכם. את המהפכה, הכל כך דרושה הזו, לא אתם, הרבנים, תביאו. המהפכה הזו תבוא מלמטה, מהעם. אנחנו נתחיל לאכול קטניות בפסח. זה יתפשט אצלנו, כי לא תהיה ברירה. כי המציאות של חתנים אשכנזים וכלות ספרדיות חזקה מגזירות ומנהגים. כי בין לחגוג את חג החירות, או בין לציין בגאון את הגלות, אני בוחר בדרך החיים, בדרך הגאולה. ובעוד עשר - עשרים שנה, ואולי בעוד דור או שניים, כשכבר לא יזכרו מי עלה מאיפה, גם אתם הרבנים תיישרו קו. אתם תיישרו קו, כי זו תהיה "גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה" או גזירה שהציבור פשוט לא קיבל. אתם תיישרו קו, כי אחרת תפסיקו להיות רלוונטיים.


אני מניח שאבי ז"ל מביט עלי כעת מלמעלה ומשתומם. אני חושש שאימי, שתבדל לחיים ארוכים, תקרא את המאמר, ותחוש אולי שאין לי מספיק כבוד למסורת המשפחתית, או גאווה. אליהם הדברים הבאים מיועדים. אבא ואמא יקרים שלי, את הצעד הזה אינני עושה מתוך התנתקות ("התנתקות" או "הנתקות"? איך אומרים את זה היום?) מהבית שגדלתי בו. את הצעד הזה אף איני עושה מתוך זלזול או מרידה במורשת. את הבחירה הנוכחית אני עושה מתוך כבוד גדול ואהבה עצומה לבית שגדלתי בו, ולהורים שגידלו אותי. כשעליתם לארץ, החלטתם אתם לעזוב את הגלותיות. החלטתם שמקומו של היהודי הוא בארץ ישראל. למעשה קיימתם את מה שאמר ש"י עגנון - "מתוך קטסטרופה היסטורית, שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים, וגלה ישראל מארצו, נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד הייתי עלי כמי שנולד בירושלים". גם אתם נולדתם באחת מערי הגולה. גם הסבא והסבתא של אישתי נולדו באחת מערי הגולה. משהו, שהוא הרבה יותר חזק מהגולה, הביא אתכם לפה. אני רק ממשיך את הצעד הזה שעשיתם, כשעליתם לכאן. אתם ניתקתם עצמכם מהגלותיות, כשעליתם לכאן, במובן הכי מילולי ומעשי. בבחירה הנוכחית - הבחירה של אחדות ישראל, הבחירה של גידול ילדים על אמיתות של עם ישראל, ולא על אמיתות של עדה אחת ספציפית - אני משלים את הצעד שלכם. אני מנתק את עצמי עוד קצת מהגלותיות. אני מתנתק, לא בשמחה רבה, כפי שניתן לחשוד בי, ממסורת משפחתית, לטובת אחדות עם ישראל. אני הופך את פסח לחג הגאולה, במקום שימשיך להיות חג הגלותיות.

חג כשר ושמח.


אוסף שאלות בנושא קטניות

https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=24124

https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=24539

https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=39808

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=243#3a

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן