בין קרבן העומר למצוות פאה

"היכולת להתעלות בספירת העומר ולהגיע לדרגה של מתן תורה תלויה קודם כל בקיומן של מצוות שבין אדם לחברו". הרב אלי קפלן מסביר מה הקשר בין קרבן העומר למצוות פאה

חדשות כיפה הרב אלי קפלן 07/04/15 12:37 יח בניסן התשעה

בין קרבן העומר למצוות פאה
smereka / Shutterstock.com, צילום: smereka / Shutterstock.com

באמצע פרשת המועדות לאחר שהתורה מפרטת את קרבנות חג הפסח ,ספירת העומר ,הקרבת קרבן העומר והבאת לחם הפנים מן החיטה החדשה, נאמר:" ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך לא תלקט,לעני ולגר תעזוב אותם,אני ה' אלקיכם"

ולאחר מצווה זו חוזרת התורה לסדר המועדים, ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות.

מה משמעותו של אזכור מצוות הפאה והלקט באמצע פרשת מועדים ובמיוחד השאלה מתחזקת מאחר ורק בפרשה הקודמת, פרשת קדושים כבר נאמרו צוויים אלו.

רש"י מסביר: "חזר ושנה לעבור עליו בשני לאווים" דהיינו, אכן אין כל חידוש הלכתי בפסוק זה, אלא הדגשה של האיסור. המשמעות ההלכתית של אמירה זו היא שמי שעובר על הציווי ואיננו משאיר פאה חייבת מלקות כפולות. (עיין משך חכמה, כאן הדן בדברים).

אולם רש"י איננו מסתפק באמירה זו ומביא את דברי המדרש:" ...מה ראה הכתוב לתנם באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן ור"ה ויום הכיפורים וחג מכאן? ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנות" המדרש עצמו מוסיף ואומר שמי שלא מקיים מצוות אלו דומה כמי שיש בית המקדש בימיו ואיננו בא להקריב בו את קרבנותיו.

הרעיון היסודי הבא לידי ביטוי בדברי המדרש הוא שלא יכולה להיות סתירה בין מצוות שבין אדם למקום ובין מצוות שבין אדם לחברו. לא רק שאין סתירה אלא שעל ידי קיום ראוי שלך מצוות שבין אדם לחברו אנחנו יכולים להשלים את הרגשת החיסרון שיש לנו בכך שאיננו יכולים להקריב קרבנות.

זאת ועוד, על ידי קיום מצוות לקט ופאה אנו יכולים למלא את החיסרון של עבודת הקרבנות ואילו עבודת הקרבנות ללא מצוות שבין אדם לחברו איננה יכולה להתקיים., כפי שהוכיחו הנביאים פעמים רבות. וכפי שאומר הנביא בדברים הנקראים בהפטרת יום הכיפורים:" הלא זה צום אבחרהו, פתח חרצובות רשע פתח חרצובות רשע...הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בייתה..." (ישעיהו, נז). היכולת שלנו להתעלות ולהתקרב אל הקב"ה בעבודת הקרבנות תלויה בקיום המצוות שבין אדם לחברו.

לכן בחרה התורה להביא פעם נוספת את מצוות הלקט והפאה באמצע פרשת קרבנות הציבור של המועדים, בכדי לומר לנו שמצוות אלו הם הבסיס שעליו אפשר להתעלות ולקיים את עבודת המקדש .ואולי זוהי משמותם של דברי רש"י האומר שהציווי נשנה כאן בכדי לעבור עליו בשני לאווים,לאו אחד בין אדם למקום ולאו שני בין אדם לחברו.

אור החיים מסביר כי מצוות הפאה והלקט נכתבו כחלק ממצוות הקרבת העומר ,ספירת העומר והקרבת לחם הפנים, בכדי ללמדנו שגם מן השדה שמביאים את קרבן העומר חייבים להשאיר לקט ופאה "שתבוא הסברא לומר, כיון שתחילתו נקצר לקרבן, יהיה פטור מפאה".

גם בדברים אלו אנו רואים את אותה ההבנה הבסיסית: אי אפשר לקיים את המצוות שבין אדם למקום על חשבון אלו שבין אדם לחברו.

זוהי גם הסיבה למנהגי האבלות שאנו נוהגים בספירת העומר, על מותם של תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, כי כל אחד חשב שהצדק עמו ולכן הוא יכול לזלזל במי שחולק עליו.

היכולת להתעלות בספירת העומר ולהגיע לדרגה של מתן תורה תלויה קודם כל בקיומן של מצוות שבין אדם לחברו.

בימים אלו בהם ניטש וויכוח סביב היחס להקרבת קרבן פסח בזמן הזה, ראוי לשים לב לשורשם של דברים ולחשוב, האם ראוי לה לעבודת הקרבנות להתחדש מתוך מחלוקות ומריבות.

כי דווקא ביחס עבודת הקרבנות אנו מוצאים את האמירות החריפות של הנביאים האומרים שעדיף שלא להקריב מאשר להקריב מתוך ריב ומדון.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן