והנה זה עצמו עיקר עבודת דורנו, שהוא עניין תיקון המלכות, שהוא עיקר מה שמוטל על דורנו לעשות, שכן הבחינות האחרות הנה מתוקנות הן כבר. ועיקר עניין תיקון המלכות הוא להשיבה אל מדורה הראשון לעילא, והיינו להעלותה אל סוד הבינה, שהוא עצמו סוד יום הכיפורים כנודע, והוא עניין תקיעת שופר כנודע בסוד הארת הבינה שהיא השופר והתשובה. והנה אם כן ברור הדבר, שעיקר מצוות דורנו הוא תיקון המלכות, והיינו שהוא הוא עניין תנועת התשובה, להשיב את ישראל לאביהם שבשמים. שהתעוררות עם ישראל בתשובה היא היא עצמה עניין העלאת המלכות אל הבינה, והוא תיקון המלכות, ובזה דייקא תלוי סוד גאולתנו ממש.
וצריך כל אחד מעם ישראל לעורר עצמו יותר ויותר לחשוב מחשבות על כלל עם ישראל, ולא רק על עצמו. והנה לעתים יכול אדם לחשוב שדרגה זו אינה מתאימה לו ושלהיות שקוע במסירות נפש למען עם ישראל זו דרגה גבוהה שרק יחידים זכו לה. צריכים אנו לדעת שאין הדבר כן. והיינו שבדורנו כל אחד ואחד יכול וראוי וצריך ומחויב למסור עצמו ממש למען הגאולה ולמען התשובה. ושורש העניין נעוץ בכך שהנשמות של הדור האחרון הן נשמות גבוהות, וראוי להן לשאוף ולבקש לשייך עצמן לעבודה הגדולה, עבודת התשובה והגאולה השלמה. ואל יזלזל האדם בעצמו ובכוחותיו לומר מי אני ומה חיי שאהיה פועל ומתאמץ במסירות למען עם ישראל ולמען הגאולה. הלא צריך אני לעשות לביתי ולמשפחתי, ורק כשאסדר את חיי הפרטיים אוכל לעשות גם למען עם ישראל. הנה צריכים אנו להקשיב לפסוקים שבספר חגי, האומרים ומהדהדים בקרבנו - "הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב" (חגי א ד). וידוע הדבר, שעיקר בניית בית המקדש תלויה בהתעוררות התשובה. שכן מקרא מפורש מלמד אותנו ש"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּיבְּתוֹכָם", בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, מלמד שהקב"ה שורה בתוך כל אחד ואחד מבני ישראל. והיינו שבא ללמדנו את הדרך אל בניין בית המקדש, ומורה ומלמד אותנו שהבית הגדול והקדוש יִבנה מתוך זה שיִבָּנו בתי מקדש בתוך לבבות עם ישראל, והיינו מתוך תשובה שלמה אל ה' יתברך. וממילא, כל מי שאכפת לו מכבוד ה' וממלכות ה' בעולם, ומבין ויודע שאי אפשר לסבול עוד את המצב שאין לו בית מקדש ואין עבודת קרבנות ואין נבואה והשראת שכינה, ואין כבוד מלכות ישראל, הנה כל מי שאכפת לו באמת מדברים אלו, יקום כגיבור להיות שותף בהתעוררות הגדולה לקרב את ישראל לאביהם שבשמים.
וצריכים אנו לדעת שאור הגאולה דוחק, ואיננו יכולים להמתין, וכמו שבעת מלחמה צריך האדם לעזוב הכול ולרתום עצמו יותר ויותר להצלחת המלחמה, כך בבחינה מסוימת אנו מצויים בעת שבה נקראים אנו לבוא לעזרת ה' בגיבורים, להיות שותפים בכל מאודנו בחיזוק התורה והקדושה בעם ישראל. וצריכים אנו לשים את בטחוננו בקב"ה, ולדעת שהקב"ה איננו עוזב את שליחיו כלל ועיקר. והיינו שמי שנדבה רוחו להיות שותף בתנועת התשובה, הנה יזכה לסיעתא דשמיא גדולה, ויצליח בכל ענייניו הפרטיים. שכך מובא בספרים הקדושים, שאין ה' עוזב את מי שמוסר עצמו על תיקון עם ישראל. ויזכה לברכה בזה ובבא, ושפע והצלחה ברוחניות ובגשמיות, בפרנסה ובחינוך הילדים. "נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם", מי שחושב על עם ישראל ולא על עצמו, שהוא עניין הצדיק כנודע, בסוד היסוד שכל מעייניו רק להשפיע למלכות היא עם ישראל, הנה מי שהוא צדיק במעשיו, שמרוכז בעם ישראל - לא יהיה נעזב כלל, ולא ידאג ללחם, לא לחסרון בלחם גשמי ולא לחסרון בלחם רוחני.
ושורש הענין כתוב מפורש בספרים, שהסיעתא דשמיא תלויה בעיקר בכך שהאדם מסור למען עם ישראל ולא חושב על עצמו כלל. והיינו שככל שהאדם ינקה את לבבו מנטיות פרטיות ומהתרכזות רק בעצמו, וישתדל להתאמץ למען עם ישראל, הנה יזכה לשפע ברכה גדולה. וכל עניין ההשגה הרוחנית וכל מדרגות הקודש תלויות אך ורק בדבר זה, והיינו בהיותו מפנה לבבו ממחשבות על עצמו, ומרכז ומייחד את עצמו ולבבו וחייו אך ורק למען עם ישראל, למען גאולת ישראל, ולמען כבוד ה' ולמען הפיוס והאיחוד המחודש בין ישראל לאביהם שבשמים1. וכך אומר לנו בתנא דבי אליהו וזו לשונו:
"מפני מה זכה משה למאור פנים בעולם הזה מה שעתיד הקב"ה ליתן לצדיקים בעולם הבא? מפני שעשה רצונו של הקב"ה ומתאנח על כבודו של הקב"ה ושל ישראל, וכל ימיו היה מחמד ומתאוה ומצפה כדי שיהא שלום בין ישראל לאביהם שבשמים... וכן כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו, ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו, ומחמד ומתאוה ומצפה על כבוד ירושלים ועל בית המקדש ועל הישועה שתצמיח בקרוב בימינו ועל כינוס גליות - מיד שורה רוח הקודש בקרבו, שנאמר: 'אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ' (ישעיה סג יא)".
הרי דברים מפורשים ממש, שכל המדרגות הרוחניות תלויות בזיכוך הלב להיות יותר ויותר מחמד ומתאוה ומצפה על כבוד ירושלים ועל שיהיה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. ודבר זה הוא שורש השגת התורה וההתעלות בה, ושורש ההצלחה בידיעת התורה ובזכירתה, ובהעמקה בה, ודבר זה הוא שורש ההצלחה בפנימיות התורה, ובוודאי ובוודאי שהוא שורש ההצלחה בתפילה ובתיקון הלב והמחשבות. והיינו, שהלב הפנימי של כל עבודת ה' הוא השכינה, שהוא עניין עם ישראל בכללותו, ולכן צריך לשים לב היטב שיהיה לבו בוער למען השכינה, ובדבר זה יזכה לכל הבחינות האחרות של הצלחה בתורה, בעיון ובבקיאות בנגלה ובנסתר, והצלחה בתפילה ובעבודת ה'.
הקטע לקוח מתוך ספרו החדש של הרב חיים כהן ("החלבן")- טללי חיים לחגי תשרי
1 וכך הורו לנו חכמי הקבלה ששורש כל ההשגה הרוחנית נעוצה באמירת תיקון חצות, שהוא כידוע בכיה והתעוררות בכל מאודו אך ורק על הגאולה, לייחד קוב"ה ושכינתיה בלי פניה כלל. ואמירת תיקון חצות יום יום מעמיקה באדם עוד ועוד את הכאב והכיסופים לגאולה ולבניין בית המקדש, ומנקה את לבבו ממחשבות אישיות ופרטיות, וממילא זוכה הוא לשפע של ברכה ומדרגות רוחניות גבוהות. כי מייחד לבבו למען השכינה, ולא למען עצמו כלל.