כך הברחנו את החילונים מיום ירושלים

נדמה כי האידיאולוגיה הברורה והחד משמעית של הציבור הדתי לאומי היא אשר הבריחה וגרמה לניכור של שאר החברה מיום ירושלים. דעה

חדשות כיפה חיים ויסמן 06/05/13 17:13 כו באייר התשעג

כך הברחנו את החילונים מיום ירושלים
יחצ, צילום: יחצ

יום ירושלים הוא התמצית של פני החברה היהודית בישראל. מצד אחד הציונות הדתית רואה ביום זה, 'יום שחרור ירושלים', כמעט התגלות משיחית, נס גלוי, "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך...". מהצד השני עומדים החילונים נפעמים מעצם התעוזה שלנו להשתמש במושגים כאלה בזמן הפוסטמודרני שאנחנו נמצאים בו. ומהצד השלישי נמצאת החברה החרדית, שלא ממש מנסים לזכור מתי יום העצמאות, קל וחומר יום ירושלים.

כבר שנים רבות שיום ירושלים הוא התמצית של כל הדילמות שאני מרגיש וחש בתור אדם שמרגיש עצמו שייך לציבור הדתי לאומי. המתח שקיים כל הזמן בין החברה הדתית לחברה החילונית פורץ בכל כוחו ביום זה. אין זה פלא שיום ירושלים הוא היום שסופג את כל המהלומות הפוליטיות והחברתיות של עם ישראל. האם ראש הממשלה יוזמן לישיבת 'מרכז הרב'? אם זו שנה שבה הסתיים מבצע "חומת מגן" שטיח אדום ייפרס לכבודו. ואם זו שנה שבה קרתה ההתנתקות, ספק אם בכלל נראה את הנציגים הדתיים שלנו בכנסת מניחים כף רגליהם בישיבה. ומה יעשה מי שמאס מיום העצמאות ומהאופי החילוני שלו? יכול להעביר את כל החגיגות שלו היישר ליום ירושלים, בדיוק כמו שנעשה בישיבת 'תורת החיים' אחרי ההתנתקות.

אולם את המהלומה המרכזית לא הזכרתי. ההתעלמות הרועשת של הציבור החרדי מצד אחד והחילוני מהצד האחר. וזוהי אכן המכה הגדולה. נדמה כי הפרשנות הבלתי ניתנת לערעור שאנחנו נמצאים ב'אתחלתא דגאולה', ושכל עם ישראל וצבא הגנה לישראל הם רק כלי משחק בתוכנית האלוקית (שידועה אך ורק לכמה וכמה אישי ציבור בציבור הדתי לאומי), ושלהיות שמאלני זו עבירה על 'מצוות יישוב הארץ', פרשנות זו, נמצאת בעוכרינו.

בניגוד ליום העצמאות שאותו ייסדה הכנסת, את יום ירושלים ייסדה הרבנות הראשית (1968), והציבור הדתי לאומי הוא המאבטח אשר שומר בקפידה על כל התכנים שאפשר ליצוק ליום ירושלים. ומה אנחנו מגלים לאחר 45 שנה? שאנחנו היחידים אשר מעוניינים בתכנים אלה. מה ההשלכות של מה שנאמר כאן? האם העובדה שאנחנו מכירים יותר טוב מכולם עומדת בעוכרינו? האם העובדה שאנחנו לא רק יודעים יותר טוב מכולם, אלא אנחנו גם יכולים להגדיר את כולם באופן חד משמעי גורמת להתרחקות מאיתנו? הרי ברור לנו בלא צל של ספק שהחרדים נשארו בגלות ואילו החילונים הם 'תינוקות שנשבו' 'שפחא בישא' 'אנוסים מחמת הזמן' (מחק את המיותר). אם הכל ברור לנו, מה בדיוק אנחנו משאירים להקב"ה?

נדמה כי האידיאולוגיה הברורה והחד משמעית של הציבור הדתי לאומי היא אשר הבריחה וגרמה לניכור של שאר החברה מיום ירושלים (ובעצם מאיתנו...). נראה כי אם אנחנו רוצים שכל עם ישראל יוכל לומר בסגנון כזה או אחר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", אנחנו צריכים להוריד קצת מלהבות האידיאולוגיה שלנו ולהתחבר לעיר ירושלים כמו שהיא, ולא לפחוד לזנוח קצת מסימני הקריאה שלנו לטובת סימני שאלה.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן