משמרת המקדש

הר הבית ובית המקדש אינם עומדים בראש סדר היום של הציבור. חינוך לבניית המקדש רק בכוחו להוסיף אבן לבניין ירושלים

חדשות כיפה הרב יעקב פילבר 05/05/13 17:12 כה באייר התשעג

משמרת המקדש

הר הבית ובית המקדש אינם עומדים לצערנו בראש סדר היום של הציבור הרחב, והדבר אמור לא רק בציבור הכללי אלא גם אצל חובשי בית המדרש, ונתקיים בנו האמור במדרש (שיהש"ר ה): "אני ישנה ולבי ער - אני ישנה מבית המקדש ולבי ער בבתי כנסיות ובבתי מדרשות". וכל זאת למרות שעל אף החורבן, קדושת המקדש לא בטלה מעולם, כמו שכתב הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ו הט"ו): "ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא? לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטילה, והרי הוא אומר: 'והשימותי את מקדשכם' ואמרו חכמים: אע"פ ששוממין בקדושתן הן עומדים". לכן חובת יראת מקדש נוהגת אף היום, כמו שדרשו בספרא (ויקרא יט ל): "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו - מה שבת, לא מן השבת אתה מתירא אלא ממי שפקד על השבת, אף מקדש, לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שפקד על המקדש. אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין המקדש קיים מנין? תלמוד לומר: 'את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו' - מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם". וכך כתב בספר החינוך (מצוה רנד): "שאע"פ שהמקדש חרב היום בעוונות חייב כל אדם במוראו, ולא יכנס אלא במקום שהוא מותר להיכנס בו בבנינו". למרות שקדושת המקדש קיימת גם כיום, אין עלינו היום מצות שמירת המקדש מפני שהיא נוהגת רק בזמן שבית המקדש קיים, כמו שכתב בספר החינוך (מצוה שפח): "ונוהגת (מצות שמירת המקדש) בכהנים ולויים, בזכרים, בזמן הבית".

והנה על אף שמקום המקדש הוא בקדושתו גם לאחר חורבנו עם זאת אנו מעוכבים היום מבנין בית המקדש בעיקר מפני שאין אנו יודעים את מקומו המדויק של המזבח, כי לפי ההלכה "המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם" (רמב"ם שם פ"ב ה"א), ובמיקומו של המזבח תלויים כל יתר חלקי המקדש, על כן במצב הנוכחי שלנו ניתן לפרש את הכתוב: "שומרים משמרת הקודש" גם במובן של "ואביו שמר את הדבר" כמו שפירש רש"י: "היה ממתין ומצפה מתי יבוא". וכך אמרו במדרש (ספרי, דברים יב ה): "כי אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם לשום שמו שם - על פי נביא. יכול ימתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר: 'לשכנו תדרשו ובאתה שמה' - דרוש ומוצא ואח"כ יאמר לך נביא". וכך כתב החת"ם סופר בספרו 'תורת משה' (ראה): "לשכנו תדרשו ובאת שמה - פירוש: הבא להיטהר מסייעין אותו, אם רק תדרוש לבא לשכנו תהיה בטוח שתבוא שמה, כי ישלח מקודש עזרך".

על ההתעוררות הזו שצריכה להתחיל מצדנו כתב גם ריה"ל בסוף ספרו הכוזרי: "כי ירושלים אמנם תבנה כשייכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחננו אבניה ועפרה". ולכן גם לאלו הסוברים שאין בידינו היום האפשרות לבנות את המקדש, אין זה פוטר אותנו מלהגביר את החינוך והעיסוק בעניין המקדש, כמו שאמרו במסכת מנחות (קי א): "תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה כאילו נבנה בית המקדש בימיהם" ועל השאיפה לבנות את המקדש אמרו במדרש תנחומא (ויקרא ו): "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד - וכי דוד בנהו? אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו לבנותו נקרא על שמו". אמנם השאיפה בלבד אינה מספיקה, אלא עלינו לשלב את השאיפה לבנין המקדש גם בשיפור המצב הרוחני־מוסרי של החברה היהודית, כמו שכתב הראי"ה בספרו "אורות הקודש" (ח"ג עמ' ר): "אי אפשר לצייר תכונה שלימה של עושר הדמיון כשהבערות שולטת והרשעה המעשית מתגברת. רק בהתרוממות רוחנית ומעשית חשובה וקבועה אפשר להשיב את בנין בית המקדש למקומו". כבר אמרו בגמרא (תענית ה א): "אמר הקב"ה: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה". לכן תחילה עלינו להוסיף בבניינה ופיתוחה של ירושלים של מטה בחומר וברוח, מה שיביא אותנו לבסוף לבנין המקדש, כמו שאמרו במדרש: "אמר הקב"ה: יבואו ישראל שנקרא נחלה, לארץ ישראל שנקראת נחלה, ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה, בזכות התורה שנקראת נחלה". (מכילתא שירה, פרשה י) ואולי מפני החיסרון הזה אמרו בירושלמי (יומא פ"א ה"א): "כל דור שאינו נבנה בית המקדש בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו", מפני חסרון ההתעוררות לבנינו.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן