ולא אמרו העוברים ברכת ה' עליכם

בשעה הגדולה הזאת אשר זכינו לה לאחר דורי דורות של כמיהה ושל צפיה אמרנו את פרקי התהלים בם נוכל למצא ביטוי נאמן לרחש הלב שלנו ברגעים אלה: "שיר המעלות רבות צררוני מנעורי יאמר נא ישראל..."
"ולא אמרו העוברים ברכת ה' עליכם, ברכנו אתכם בשם ה'" (קכ"ט ח').
וכדרשת חז"ל: "'ולא אמרו העוברים', אלו אומות העולם שהם עוברים מן העולם, שלא אמרו לישראל - 'ברכת ה' עליכם'. וישראל אומרים - 'ברכנו אתכם בשם ה''. לא דייכם שכל הטובות והנחמות הבאות עליכם בזכותנו ואין אתם אומרים לנו בואו וטלו לכם מן הברכות הללו, אלא שאתם מגלגלים עלינו את הפייסים וזמיות וגולגליות... סוף שאתם פורעים" (שו"ט שם).
תמימות היתה בנו, באותה שעה בה שמענו על ההכרזה בליל מוצש"ק ט"ז כסלו, תמימות יתרה באמונה באומות העולם.
חשבנו, כי הנה הנה נתעורר מצפונו של עולם, והנה גם הם הכירו כי צריכים סוף סוף להחזיר לנו את הגזילה, להשיבנו אל נחלתנו. חשבנו, כי אכן נוקפם לבם על כל אשר עוללו לנו במשך דורי דורות של שעבוד וגולה.
חשבנו, כי באמת מתביישים הם באשר עשו לנו חבריהם באחרונה בהשמדת קהלות ישראל ששת מליונות קדושים.
והנה נתברר לנו כי טעינו. לא זכו הם לכפר במקצת את העול הגדול אשר עשו, ובכך לקנות להם את זכות הקיום. לא אמרו "ברכת ה' עליכם", לא ליותה אותנו ברכתם ביום הגדול הזה לנו. ואנחנו, אשר תמיד ומעולם ברכנו אותם בשם ה', ואנחנו, אשר כל ניצוץ של תרבות, וכל קנין של הכרה אנושית מאתנו ירשו, מאתנו השיגו, אשר כל ברכת ה' אשר אצלם משלנו הוא, לא זכינו לתגמול זה.
ובודדים ומבודדים התאספו נציגינו היום והכריזו, לא בעזרת העמים, כי אם בעזרת 'צור ישראל וגואלו' על הקמת מדינת ישראל.
"כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך - ותושע לי זרועי וחמתי היא סמכתני" (ישעיה ס"ג ד'-ה').

"רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי. על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם. ה' צדיק קצץ עבות רשעים" (תהלים שם ד'). "משל לבעל הבית שהיתה לו פרה חורשת והשאילה לאחר להיות חורש בה. והיו לאותו איש עשרה בנים, זה בא וחורש וישב לו, וזה בא וחורש וישב לו... עד שנתיגעה הפרה ורבצה לה. נכנסו כל הפרות ואותה פרה לא נכנסה. לא הספיק בעל הפרה לקבל פיוס מן אותו איש, אלא בא מיד ושבר את העול. כך הם ישראל בעולם הזה. זה השלטון בא ומשעבד והולך לו... והמענה ארוכה שנאמר: 'על גבי חרשו חורשים האריכו מעניתם'. למחר כשיגיע הקץ אין הקב"ה אומר לאומות העולם כך וכך עשיתם לבני, אלא מיד בא ומשבר את העול" (שו"ט שם). לא זכו אומות העולם שיקבלו מהם פיוס. ועל כן נחתם גזר דינם והוכתרו בשם "העוברים" - העוברים מן העולם.
ואף אנו לא זכינו. בין דרכי הקנינים של קנית קרקע נמנים שטר חזקה וכסף. כל שלשתם עשינו, אבל לא היה די לנו בכך. עכשו נקנית לנו הארץ בקנין אחר לגמרי הוא הקנין אשר אינו זקוק כלל לדעת מקנה - בדמים קנינהו.
הרגשה זאת היא שמצמצמת את שמחתנו. קדוש היום, ולא נזכיר ולא נאמר דבר הספד לאותם קרבנות היקרים אשר בדמיהם קנינו את הארץ.
אבל זאת נדע, כי קנין זה הוא הנהו הקנין החזק ביותר. ואשר על ידו בהכרח שהארץ נקנית לנו גם אם חסרה דעת המקנה.
ואנו תפלה, כי כשם שזכינו לעקבתא דמשיחא (עד עכשו היו לנו רק חבלי משיח), כן נזכה להתערותא דלתתא, ונתעלה בימים גדולים אלה בכדי שנזכה גם להתגלות המשיח וליום בו "יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו -
והיתה לה' המלוכה"!