יהדות - יוסף ראקובר בשיח עם קונו

יוסף ראקובר בשיח עם קונו

מכתבו של יוסל ראקובר בשעות האחרונות לחייו בגיטו וארשה העולה בלהבות.

כ"ו ניסן תשס"ג, 28/04/2003 00:00


באחת החורבות של גיטו וראשה, בין ערמות אבנים ועצמות אדם, נמצאה, חבויה בתוך בקבוק קטן של בנזין, הצואה דלהלן, כתובה בידי יהודי בשם יוסל ראקובר בשעות האחרונות לחייו בגיטו וארשה העולה בלהבות.

וארשה 28 באפריל 1943.
אני, יוסל בן יוסל ראקובר מטארנופול, מחסידיו של הרבי מגור, חוטר מגזע קדושים וצדיקים גדולים ממשפחות ראקובר ומייזלס, כותב את השורות הלו שעה שגיטו וארשה עומד בלהבות והבית, שבו אני נמצא עכשיו, הוא אחד האחרונים שהאש עדין לא אחזה בהם. זה מספר שעות שאש התותחים מופנית נגדנו, והקירות סביבי נאכלים ומתפוררים על ידי האש המאיימת. לא יארך הרבה זמן וגם הבית הזה, בו אני נמצא ייהפך, כמו כל הבתים שלנו בגיטו, לקבר עבור מגיניו ודריו. על פי קרני השמש האדומות במיוחד, חדות השיפודים, החודרות בעד האשנב הקטן והסתום למחצה של חדרי, בעדו ירינו במשך ימים ולילות אל השונא, מבחין אני כי ערב עתה, דמדומי שקיעה. השמש ודאי אינה יודעת ולא כלום. עד כמה לא אצטער ששוב לא אראנה...

הרבי שלי היה חוזר ומספר לי תמיד על יהודי שנמצא עם אשתו וילדו מן האינקויזיציה הספרדית, ובספינה קטנה על פני ים גועש הגיע לאי סלעים אחד. בא הברק והרג את אשתו. באה סערה והטילה את ידלו לים. לבדו וערירי כאבן, עירום ויחף ונפחד מהרעמים והברקים, בשיער מופרע וידיו לאלוקים שלוחות, המשיך היהודי לילך בדרכו על אי הסלעים השומם ופנה לאלוקים כה לאמור:
"רבון העולמים, נמלטתי לכאן כדי שאוכל לעובדך באין מפריע, לקיים את מצוותיך ולקדש את שמך; אך הרבה אתה עושה שאעזוב גם את דתי. ברם, אם עולה על ליבך כי יעלה בידך, בניסיונותיך אלה, להוגותני מן הדרך הישר, מודיע אני לך, אלוקי ואלוקי אבותי, כי לא יעלה בידך כלל וכלל. יכול אתה לדכאני, יכול אתה לקחת מעמי את היקר לי והטוב ביותר בעולם, יכול אתה לייסרני עד מוות - אני תמיד אאמין בך. תדע נאמנה שעל כורחם של יושבי שמים יהודי אני ויהודי אהיה. ולא יועיל כל מה שהבאת ותביא עלי!"

ואלה הם גם דברי האחרונים אליך, אלוקי החרון שלי; לא יעזור לך מאומה! הכל עשית כדי שאתבדה בך, כדי שלא אאמין בך, אולם מת אני כפי שחייתי, תוך אמונה סלעית בך.


שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!

לחצו על הלייק ותקבלו את כל הסיפורים לפייסבוק שלכם
תגובות
כתוב תגובה



תמונה
1. הספר מומלץ מאוד
פז 4/28/2003
גם אם הספר לא נכתב בתוך התןפת עצמה הוא מתאר את רגשותיהם של אלה שעברו חוויה דומה והוא מאוד מרגש.
תמונה
2. סתם למי שמתעניין
אלעד 4/2/2002
ורוצה לדעת המכתב המקורי יותר ארוך ונמסע בספר.
את המכתב כתב צבי קוליץ
אך ייתכן והיו מכתבים כאלה אמיתיים שלא נמצאו
תמונה
3. למרות שזה מקהה את החדות של הקטע,
ינקי 4/2/2002
כדאי לציין שזהו קטע ספרותי, ושהוא לא נכתב באמת בתוך אותה התופת.

ואולי כדאי להביא גם את הקטע המקורי, הארוך.
תמונה
4.
4/3/2002
אלעד, איזה ספר?
תמונה
5. יוסל רקובר מדבר על אלוקים
אלעד 4/5/2002
משהו כזה
תמונה
6.
7/24/2002
המכתב המלא יצא בספר "יוסל רקובר מדבר עם אלוהים" מאת צבי קוליץ (כותב המכתב, שכתב זאת במקור ביידיש לעיתון יהודי בארגנטינה) כאשר מצורפות אליו תגובות מאת עמנואל לוינס והרב נורמן לאם מהישיבה יוניברסיטי. הספרון יצא בהוצאת משרד הביטחון
תמונה
7. דותן!
9/18/2002
אשריהם ישראל
שלא אבדו את אמונתם באביהם שבשמיים
תמונה
8. ללא נושא
123 10/10/2004
סופית המכתב אמיתי או לא??
תמונה
9. זה לא אמיתי
אני 5/4/2005
המורה שלנו להסטוריה בדק את זה המכתב לא אמיתי אבל פרסמו את זה כאילו זה אמיתי ובמקור הוא ארוך יותר.
תמונה
10. אה זה מופיע גם
מוריה 7/25/2004
בספר אני מאמין
תמונה
11. "משפט הגאולה"
"הוא...." 4/30/2008
בס"ד.
יוסל רקובר הצדיק
לא שתק. בדרכו שלו הוכיח
את קונו.תוכחת בעל דין.
וכך בלשונות של אש וקודש,עלה
על מוקד הנצח: של נצחוני בניי, נצחוני בניי
והד קולו הלך, מסוף העולם
ועד סופו, לצוות לעם של שארית: "שמע ישראל...
לקול דודי....שעולה מהמדבר .
ושם למעלה שישים ריבוא נשמות
עוטפות לכיסא הכבוד. מאיימים,לעמעם זיוו של מרום. ושבעה רקיעים זעו ברטט של חיל. והשרפים נמלטים מלהט הבל שטר חובם, להשיב סוף סוף, מענה של נוחם, מאשר לו משפט הגאולה, מה´ אחד אל ישראל שמע...אנכי....
תמונה
12. קוראים לזה
אני 5/1/2008
"יוסל רקובר בשיח עם קונו".
והמכתב באמת נכתב ע"י מישהו אחר, הוא לא אמיתי. אבל הוא עדיין עוצמתי מאוד.
תמונה
13. מצמרר..ומרגש...
עמ"י חי!! 5/1/2008

אני הצטמררתי בכל חלקי גופי שקראתי את זה(גם אם זה לא אמיתי)מממש מרגש!!יהיה זכרם של הנספים ברוך!
עם ישראל חי!
תמונה
14. אנא ציינו שזו יצירה ספרותית
5/1/2008


ולא מסמך תיעודי.
תמונה
15. לא מבין את היהודי כנ"ל
אר4 5/1/2008
כל הכבוד למורדים בגיטו. אבל להגיד גשם על יריקה, לא מסתדר לי.
יהי זכרו ועמידתו בגבורה לעד
תמונה
16. בושה
שלמה רוזנר 5/2/2008
לא היה יוסל רקובר. לא נמצאה צוואה כזאת. הטקסט הוא בדיה שכתב יהודי חרדי בארה"ב אחרי השואה. יש מכנים זאת זיוף. עורכי ´כיפה´ היו חייבים לברר, אילו פעלו באחריות. הדבר ידוע כבר עשרות שנים לכל מתעניין.