shutterstock

מאחורי הסיפור של "נר ושם" של החמ"ד

יו"ר החמ"ד, אברהם ליפשיץ מסביר את הרעיון מאחורי הפרויקט "נר ושם", בו תלמידי החמ"ד מדליקים נר אחד בלבד לזכר הניספים בשואה

אברהם ליפשיץ
כ"ד ניסן תשע"ז, 20/04/2017 11:44

בכל הטקסים הנערכים לציון יום השואה והגבורה מדליקים שישה נרות לזכר ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה. בטקס הממלכתי ביד ושם בירושלים בערב יום השואה מדליקים שש משואות.

המנהג ברור...אך מקומם. נר אחד מייצג מליון!!!? נר אחד לכל מליון יהודים שנספו בשואה? לא מתאים, לפחות, להדליק נר אחד לכל יהודי..? מישהו מאיתנו יכול לדמיין איך זה היה נראה? איפה היו מדליקים זאת? לאיזה חבל ארץ היינו מגיעים? אולי יש מקום לכנס ששה מליון יהודים (כמעט כל היהודים החיים כיום במדינת ישראל) להסתכל לכולם בעיניים, אחד אחד, ואז לנסות להפנים את המספר הבלתי נתפס הזה:

ש י ש ה מ ל י ו ן ! 

אולי כדאי לדלות מהאתר ביד ושם את שמות כל הילדים הכתובים שם (מפעל "אות ועד" שכנס את שמות כל מי שחי וידע להנציח את קרוביו ב"יד ושם"), ולקרא אותם בשמותיהם, ולהוסיף תיאור קצר...

מ ל י ו ן ו ח צ י י ל ד י ם ! !

כאילו הוא היה שם

כן, אנחנו כנראה לא מסוגלים להפנים באמת את גודל האבידה, את עוצמת האסון, את עומק ההשפלה. לא רק שקשה לעכל, לדמיין, ולראות את עצמנו כאילו היינו שם! ("חייב אדם לראות את עצמו- כאילו הוא היה שם"!). גם למי שהיה שם, לא פשוט לו ...לעיתים הכול נעשה בזריזות, בלי יכולת להבין היכן אתה נמצא. עליזה ברוך, גורשה באפריל 1943 בטרנספורט השני שנשלח מסלוניקי לאושוויץ סיפרה על הגעתה למחנה: "לא עבר זמן רב וכבר נכנסנו בשערי אושוויץ. מיד בהיכנסי לשטח המחנה הבחנתי בעשרות אנשים לבושים בבגדים מפוספסים, כמו אלה שראיתי ברמפה. הבחנתי שכולם גזוזי שיער, כמעט קרחים. לתומי חשבתי שזהו בית חולים לחולי נפש, ושאנחנו הבנות הובאנו לכאן כאחיות האמורות לטפל במשוגעים אלו. לרגע לא תיארתי לעצמי שתוך זמן קצר איראה כמוהם". כן, הכל לא ברור, קשה לעיכול, לא נתפס.                                                                  

צריך לנסות ללכת בכיוון נוסף. וכך נוהגים מוסדות חינוך רבים. לבקש מהתלמידים היוצאים למשלחת לפולין ומהתלמידים היוצאים למסע בארץ- מסע משואה לתקומה, כל אחד ואחת, מתבקש להביא עמו למסע דמות אחת מהשואה, קרוב משפחה, או דמות ש"אימץ" (מספר שקרא, ממפעל "אות ועד" וכדו') והדמות תלווה אותו כאח/ כאחות, כמשפחה...    

את לימוד אישיותו וספור חייו של יהודי אחד! שנטבח ונשרף בשואה, אולי ניתן לנסות להבין:

יהודי בחייך. יהודי במיתתך

דברים מתוך יומנו של משה פלינקר הי"ד. נרצח באושוויץ.

"בכל פעם בחושבי בה, אני מתמלא כליון נפש אליה, ונפשי עורגת אל ארצי אשר כה אהבתי ואוהב אני עוד עכשיו.. אני רואה אותה לנגד עיני. רואה אני את קו החוף. רואה אני את תל אביב, את יפו, ואת חיפה. ובתוך הארץ רואה אני את ירושלים, וסמוך לה את הר הזיתים מתנשא, ועוד רואה אני את הירדן, מהלבנון עד ים המלח, רואה אני אותו זורם וגם הארץ מעבר לירדן רואה אני. כמה פעמים שאלתי את עצמי אם אזכה עוד בחיי לעמוד על אדמתה הקדושה. אם עוד יתנני הקדוש ברוך הוא לעמוד וללכת בה."
..."ונראה לי שכל השקפה שיש לי ושכתבתי למעלה היא השקפה דתית, כי אם לא היתה לי הדת באמת לא יכולתי לבוא לידי פתרון אף הקטן שבקטנים מכל השאלות שקיפצו עלי"  "אין לך דבר יותר יפה בעולם מאשר להאמין. האמונה הקדושה, שלעומתה כל המציאות החיצונית נעשית לאפס. האמונה שממנה אנחנו שואבים את כל הכוחות. אשר אליה שבים כל כוחותינו כדי לשאוב אמונה חדשה. האמונה, אשר כל ניצחון מחזקה פי עשרה, והתבוסה אין בידה אלא לעשותה מוצקה יותר ושורשית יותר.
יהודי בלכתך. יהודי בעמידתך.
יהודי במחשבותיך. יהודי במעשיך.
יהודי בצרותיך. יהודי בשמחותיך.
יהודי בחייך. יהודי במיתתך.
יהודי בשמים. יהודי בארץ.
יהודי נולדת. יהודי תמות."

מנהיגי חינוך יקרים

בכוון זה הלכנו בשנים האחרונות: 765 מוסדות חינוך של החמ"ד קיבלו ערכות 'נר ושם'. זכינו שהמהלך התרחב לכלל מערכת החינוך לכ2300 בתי ספר סה"כ. ציון אנושי ומשמעותי של הדלקת נר לזכרו של מישהו אחד!!! שניספה בשואה ואין מי שיזכיר אותו, יחשוב עליו ויעלה את זכרו. יחד עם תשעים ושתיים אלף משפחות של תלמידי החמ"ד, נדליק נר לזכרו של מי שלא הכרנו עד כה, ומיום השואה והגבורה הזה, הוא יהיה חלק מהמשפחה. נזכיר את שמו, את גילו, את מצבו המשפחתי, וננסה לחשוב על מי שנכיר בדמיוננו. משמעות הזיכרון היא בהנכחת העבר בתוך המציאות.

נתפלל כולנו להיות ראויים להמשיך את הצוואה של משה פלינקר הי"ד. אשרינו שזכינו לחיות בארץ ישראל עליה חלם משה, נשתדל להיות כולנו יהודים אמיתיים בחיינו כאן בארץ הקודש.  

בכל הטקסים הנערכים לציון יום השואה והגבורה מדליקים שישה נרות לזכר ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה. בטקס הממלכתי ביד ושם בירושלים בערב יום השואה מדליקים שש משואות.

המנהג ברור...אך מקומם. נר אחד מייצג מליון!!!? נר אחד לכל מליון יהודים שנספו בשואה? לא מתאים, לפחות, להדליק נר אחד לכל יהודי..? מישהו מאיתנו יכול לדמיין איך זה היה נראה? איפה היו מדליקים זאת? לאיזה חבל ארץ היינו מגיעים? אולי יש מקום לכנס ששה מליון יהודים (כמעט כל היהודים החיים כיום במדינת ישראל) להסתכל לכולם בעיניים, אחד אחד, ואז לנסות להפנים את המספר הבלתי נתפס הזה:

ש י ש ה מ ל י ו ן ! 

אולי כדאי לדלות מהאתר ביד ושם את שמות כל הילדים הכתובים שם (מפעל "אות ועד" שכנס את שמות כל מי שחי וידע להנציח את קרוביו ב"יד ושם"), ולקרא אותם בשמותיהם, ולהוסיף תיאור קצר...

מ ל י ו ן ו ח צ י י ל ד י ם ! !

כאילו הוא היה שם

כן, אנחנו כנראה לא מסוגלים להפנים באמת את גודל האבידה, את עוצמת האסון, את עומק ההשפלה. לא רק שקשה לעכל, לדמיין, ולראות את עצמנו כאילו היינו שם! ("חייב אדם לראות את עצמו- כאילו הוא היה שם"!). גם למי שהיה שם, לא פשוט לו ...לעיתים הכול נעשה בזריזות, בלי יכולת להבין היכן אתה נמצא. עליזה ברוך, גורשה באפריל 1943 בטרנספורט השני שנשלח מסלוניקי לאושוויץ סיפרה על הגעתה למחנה: "לא עבר זמן רב  וכבר נכנסנו בשערי אושוויץ. מיד בהיכנסי לשטח המחנה הבחנתי בעשרות אנשים לבושים בבגדים מפוספסים, כמו אלה שראיתי ברמפה. הבחנתי שכולם גזוזי שיער, כמעט קרחים. לתומי חשבתי שזהו בית חולים לחולי נפש, ושאנחנו הבנות הובאנו לכאן כאחיות האמורות לטפל במשוגעים אלו. לרגע לא תיארתי לעצמי שתוך זמן קצר איראה כמוהם". כן, הכל לא ברור, קשה לעיכול, לא נתפס.                                                                  

צריך לנסות ללכת בכיוון נוסף. וכך נוהגים מוסדות חינוך רבים. לבקש מהתלמידים היוצאים למשלחת לפולין ומהתלמידים היוצאים למסע בארץ- מסע משואה לתקומה, כל אחד ואחת, מתבקש להביא עמו למסע דמות אחת מהשואה, קרוב משפחה, או דמות ש"אימץ" (מספר שקרא, ממפעל "אות ועד" וכדו') והדמות תלווה אותו כאח/ כאחות, כמשפחה...    

את לימוד אישיותו וספור חייו של יהודי אחד! שנטבח ונשרף בשואה, אולי ניתן לנסות להבין:

יהודי בחייך. יהודי במיתתך

דברים מתוך יומנו של משה פלינקר הי"ד. נרצח באושוויץ.

"בכל פעם בחושבי בה, אני מתמלא כליון נפש אליה, ונפשיעורגת אל ארצי אשר כה אהבתי ואוהב אני עוד עכשיו.. אני רואה אותה לנגד עיני. רואה אני את קו החוף. רואה אני את תל אביב, את יפו, ואת חיפה. ובתוך הארץ רואה אני את ירושלים, וסמוך לה את הר הזיתים מתנשא, ועוד רואה אני את הירדן, מהלבנון עד יםהמלח, רואה אני אותו זורם וגם הארץ מעבר לירדן רואה אני. כמה פעמים שאלתי את עצמי אם אזכה עוד בחיי לעמוד על אדמתה הקדושה. אם עוד יתנני הקדוש ברוך הוא לעמוד וללכת בה."

..."ונראה לי שכל השקפה שיש לי ושכתבתי למעלה היא השקפה דתית, כי אם לא היתה לי הדת באמת לא יכולתי לבוא לידי פתרון אף הקטן שבקטנים מכל השאלות שקיפצו עלי"  "אין לך דבר יותר יפה בעולם מאשר להאמין. האמונה הקדושהשלעומתה כל המציאות החיצונית נעשית לאפס. האמונה שממנה אנחנו שואבים את כל הכוחותאשר אליה שבים כל כוחותינו כדי לשאוב אמונה חדשה. האמונה, אשר כל ניצחון מחזקה פיעשרה, והתבוסה אין בידה אלא לעשותה מוצקה יותר ושורשית יותר.

יהודי בלכתך. יהודי בעמידתך.

יהודי במחשבותיך. יהודי במעשיך.

יהודי בצרותיך. יהודי בשמחותיך.

יהודי בחייך. יהודי במיתתך.

יהודי בשמים. יהודי בארץ.

יהודי נולדת. יהודי תמות."

 

מנהיגי חינוך יקרים

בכוון זה הלכנו בשנים האחרונות: 765 מוסדות חינוך של החמ"ד קיבלו ערכות 'נר ושם'. זכינו שהמהלך התרחב לכלל מערכת החינוך לכ2300 בתי ספר סה"כ. ציון אנושי ומשמעותי של הדלקת נר לזכרו של מישהו אחד!!! שניספה בשואה ואין מי שיזכיר אותו, יחשוב עליו ויעלה את זכרו. יחד עם תשעים ושתיים אלף משפחות של תלמידי החמ"ד, נדליק נר לזכרו של מי שלא הכרנו עד כה, ומיום השואה והגבורה הזה, הוא יהיה חלק מהמשפחה. נזכיר את שמו, את גילו, את מצבו המשפחתי, וננסה לחשוב על מי שנכיר בדמיוננו. משמעות הזיכרון היא בהנכחת העבר בתוך המציאות.

נתפלל כולנו להיות ראויים להמשיך את הצוואה של משה פלינקר הי"ד. אשרינו שזכינו לחיות בארץ ישראל עליה חלם משה, נשתדל להיות כולנו יהודים אמיתיים בחיינו כאן בארץ הקודש.  

לחצו על הלייק ותקבלו את כל הסיפורים לפייסבוק שלכם
תגובות
כתוב תגובה



טרם התקבלו תגובות

כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד