קצת צניעות
משנה ידועה במסכת תענית (ד,ח) : 'אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו'. בנות ירושלים יוצאות לחולל בכרמים, לחפש להן חתן. הן מבקשות להרשים את הבחורים הצעירים, כל אחת במה שיש בה: 'יפיפיותשבהן מה היו אומרות:תנו עיניכם ליופי, שאין האישה אלא ליופי. מיוחסות שבהן מה היו אומרות:תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין האישה אלא לבנים. מכוערות שבהם מה היו אומרות:קחו מקחכם לשום שמים, ובלבד שתעטרונו בזהובים'.
מן הסתם לקראת אירוע מסוג זה כל אחת הייתה בוחרת בקפידה את תלבושתה מדייקת בגוונים ומקפידה על הצבעים והעיצוב. הבחירה של כלי לבן שאוליםמעניקה פן אחר ושונה למהותו של המחול.יש כאן התחשבות בזולת, במי שאין לו. המחשבה על אותה בחורה שאין לה בגדים יפים כפי שיש לחבירתה הוא מרשים. קל וחומר באירוע כזה שבו חפץ האדם להיראות במיטבו. מזוגיות המבוססת על תשומת לב והתחשבות של אחד בשני תצמח משפחה של חסד ונתינה.
זאת ועוד, תלבושת של בגדים לבנים המשרה אוירה של יום הכיפורים מעניקה למחול טהרה ופשטות.יש כאן ניסיון לטשטש את החיצוניות שבבגדים ולהתמקד באישיות הפנימית והחיצונית של האדם. שאילת הבגדים מלמדת שכל אחת מהמחוללות היא 'מי שאין לו'.
במקרים רבים אנחנו מנסים להציג את עצמנו ככאלו שיש להם מחצינים את השפע שבמרכולתנו. סודו של מחול זה הוא דווקא המחול של מי ששואל, של מי שאין לו, של מי שמחפש ומבקש, ושאילה זו היא זו העשויה לפתות ולהביא למפגש וזיווג עם הבחור הנושא עיניו אל המחוללות. לצערנו במקומותינו החתונות גדושות בפאר רב ודווקא מבליטים אנו ומחצינים את העושר הקיים (או שלא קיים) וזו העת לחשבון נפש של צניעות ובצידה הוד והדר.
זהירות מצניעות יתירה
תפקידה המרכזי של המסיבה הוא לשמח את החתן והכלה. שמא ניתן להציע מטרה משנית ושונה שדווקא מתמקדת באורחים והאורחות ובהיכרות שבניהם. אקדים ואומר שאין באפשרות שאציג בהמשך לפתור את כל הבעיות אולם אם ההצעה תתקבל נוכל לפתוח ערוצים חשובים בהיכרויות שבין בנים לבנות.
עולם הדייטים והשידוכים הוא קשה, הוא מלווה בחשדות וחששות בצער ואכזבה וכנראה שעל אף חסרונותיו הערוץ הזה יישאר המרכזי בהיכרויות שבין בנים לבנות. שמא ניתן להציע מסלול נוסף טבעי וזורם, שייסלל על ידי הבחור והבחורה בעצמם. המשנה שצוטטה לעיל מתארת את הפניה של בנות ירושלים לבחורים שמן הסתם היו שם ושמעו את ההזמנה. כיצד נוכל לשחזר את המעמד הנשגב שהתרחש בכרמים? האם בנות ירושלים יוכלו לצאת מחדש בבגדי לבן שאולים?! יתכן וזה כבר אתגר גדול מדי אולם גם אם הבגדים לא יהיו שאולים וגם אם צבע הבגדים לא יהיה לבן הרי, שנקודות המפגש בימינו הם החתונות של החברים והחברות.
הצורך בהפרדה בעולם הישיבות והאולפנות, בישיבות והמכינות והמדרשות מביא גם לצביון של חתונה נפרדת כל אחד ברמתו הוא על פי המקובל בישיבות שבו לומד החתן. כיום מגמה זו הולכת ומתחזקת להפריד בין הבנים לבנות גם בישיבתם בעת הסעודה. אין בלבי לשנות מאומה מההלכה ובוודאי מה שנדרש עלינו לעשות. שמא יש רגע אחד שצריך לשבור משהו מהמחיצה להרים את המסך למען ערך כל כך חשוב של היכרות ספונטנית וזורמת. בו בזמן שמסדרים את שולחנות האכילה מדוע הבנים נדרשים לשבת כה רחוק מהבנות? מיקום השולחנות בסמיכות וגם יותר מכך יכול להוביל לתחילתו של מסע היכרויות.
איזה דבר נפלא יכול לצאת ממסיבת חתן וכלה שיגלגלו בזכותם זכויות נוספות. כך גם תהיה מטרה בלתי מוצהרת אבל תהיה ידועה לכל שניתן להכיר בחתונות של חברים וחברות. אני מניח שהבנים לא עמדו כל כך רחוק בו בזמן שבנות ירושלים יצאו אל הכרמים? סביר להניח שהיו קרובים ובכל זאת אפילו בעיצומו של יום הכיפורים יום שקוראים בו בפרשת העריות שינו מהמסגרת למען הקמת הבית.
בזמן החתונה נפגשים חברי החתן וחברות הכלה ומן הסתם בדרך כלל יש קשר ומכנה משותף שיכול להביא ליצירת קשר. בעונת החתונות נפגשים בחורים ובחורות בכמה וכמה חתונות ויש כאן פוטנציאל אדיר להכרות בלתי פורמאלית אמתית ללא תיווך. בחורים ובחורות יוכלו להגיע לדייט יזום מרענן ומאתגר.
דווקא בתקופתנו צריך למצוא רעיונות חדשים ולהפוך אותם למקובלים. אצטט מדבריו של אחד מהפוסקים הגדולים בדורנו הרב אליעזר נחום רבינוביץ בספרו החשוב 'שיח נחום' אבן העזר סי' קיב בתשובה המתייחסת לחברה מעורבת: 'שיקול חשוב מאד הוא הצרכים של הציבור שנינו בסוף מסכת תענית: 'אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב ... ובנות ירושלים יוצאות ... הרואה יראה שבעבור הציבור שלנו היום זה דבר חשוב ביותר. ישנה בעיה גדלה ומחריפה שמתקשים הרבה צעירים למצוא את זיווגם. צורך חיוני הוא ליצור הזדמנויות למפגשים בין בחורים לבחורות דתיות במסגרת אירועים שאין בהן חשש של ייחוד ... ואין לך הזדמנות מתאימה יותר מחתונה של בני תורה שבה'.
הצעה זו מיועדת בעיקר לבני הישיבות ובנות המדרשות שצורת החיים שלהם היא נפרדת ולכן דרושה יצירתיות לפתיחת ערוצים נוספים. שבירת מקצת המחיצות תאפשר לשחזר במשהו את הטקס של בנות ירושלים ותיצור מסגרת טבעית וזורמת שתאפשר שידוך ללא תיווך בצורה ישירה. ככל שהמגמה הזו תתרחב כך יהיה קל יותר לפנות זה לזו וחברי החתן וחברות הכלה שבאים לשמח בחתונה יהיו מודעים יותר לאפשרות של היכרות אחד עם השניה. אנו נדרשים להרחיב את מעגל ההיכרויות בצורה טבעית ופשוטה. יש ביכולתנו הזדמנות להקל על הרווקים והרווקות מהמשא הכבד של 'השידוך' ולאפשר להם להכיר בעצמם ללא מלאכת תיווך אולם זה מותנה באמירה הלכתית הדרושה לעידוד מהלך כזה.
הכותב הוא יו"ר ארגון רבני בית הלל