אני כותב מכתב זה ברגשות מעורבים. אנחנו מאוד אוהבים אותך, שלא תבין לא נכון. אתה חג מקסים שמגיע בתזמון אופטימלי. אין לך עוד חגים סביבך הגוזלים ממך את הפוקוס ואת תשומת הלב, ובכלל החורף עושה חשק לחגוג.
אתה מגיע תמיד בזמן, ואף פעם לא נדחה כמו השכן הפופולרי שלך- פורים, שלפעמים מתעכב ולוקח לו את הזמן.
אתה באמת מקסים. מחובר לארץ ישראל. לנטיעות. לעצים - אתה הרי חג לאילנות.
אבל תבין אותנו, זה לא אתה זה אנחנו.
 |
|
זה לא אתה, זה אנחנו (צילום: lepiaf.geo-cc-by)
|
זה אנחנו שבמקום לעסוק במרכזיות ובחשיבות של האילנות בחיינו המודרניים, מעדיפים לעסוק דווקא בתולעים שיש בתירס, ואיך בודקים ברוקולי.
תבין אותנו ט"ו בשבט יקר, זה לא תמיד היה כך.
אני מאוד מקווה שאתה זוכר, שכשהיינו בגן שרנו בקול "כך הולכים השותלים" והיה לנו באמת "רון בלב". אנחנו השתדלנו לנטוע עצים, כי בחג לאילנות מגיע להם יותר. אומנם לא הקפדנו לנטוע דווקא עצי פרי, אך גם לאילנות הסרק יש מקום.
אני חייב לעצור כאן, ט"ו בשבט יקר שלי, כי בדיוק הגיע עדכון מיוחד לט"ו בשבט על טיפול בחרקים בפירות. תבין אותנו ט"ו בשבט - אנחנו חוששים.
לפעמים אני לא מבין את חוני המעגל כשפגש את אותו היהודי הזקן שנטע עץ חרוב. הוא היה הרי חייב להזהיר אותו מזחלי העש בחרובים. שיגעון היהודים האלו, לא ידעו איך להיזהר.
כבר עשור שיש שמועות שבפירות היבשים יש שרצים ורמשים. ושמועה מבוססת שרצה ברשת אומרת, שרק בתאנה בהשגחת הבד"ץ אין תולעים - וגם שם חשוב ממש לבדוק. אנחנו גם חייבים לפחד מכל מיני איסורים אחרים: בישולי נוכרים, טבל, ערלה, תרומות ומעשרות, ושלא לדבר על כל מיני מוצרים נוספים ללא השגחה עם החותמת נכונה.
אתה מבין ט"ו בשבט, זה עתה קיבלתי באימייל תמונה שרואים שם בבירור שמצאו חידקוניות בתמר. חבר טוב גם סיפר לי שהרב שלו שמע באחד מערוצי הקודש כי נמצא בביתר עילית זחל חי בתפוח. ואני לא צריך לספר לך ט"ו בשבט מה יותר גרוע מלמצוא זחל בתפוח. (רמז: חצי זחל) .
בקיצור ט"ו בשבט, אנחנו בפאניקה. כבר לא רון בלב, וגם לגן כבר לא ממש חג.
אולי השנה נחגוג לך עם גלידת שוקולד וניל בקופסא, בתקוה שעד ט"ו בשבט הבא לא ימצאו בהמלצת גדולי הדור גם רימות זבוב בפולי השוקולד, וזחלי עש בוניל. במחשבה שניה, אולי גלידה זה לא רעיון כ"כ טוב. ט"ו בשבט שמח.