לצמוח מט"ו בשבט

חודש שבט הוא חודש של התחדשות. בואו נתחדש גם אנחנו. נתרענן, נתקדם, נצמח, ונפרח. ונאמין. נאמין בהתחדשות שלנו. נאמין בפריחה, בגאולה, בישועה האישית של כל אחד מאיתנו. בואו נצא למסע התבוננות כיצד ניתן להתחדש, לצמוח ולהתפתח וללמוד מחג האילנות.

בחודש שבט בכלל, וביום ט"ו בשבט בפרט, אנו חוגגים את ראש השנה לאילנות. בט"ו בשבט יקבע השפע עבור האילנות לשנה הבאה. ט"ו בשבט זהו יום שמח. לא אומרים בו תחנון ויש הנוהגים ללבוש לבן. המנהג הנפוץ ביותר ביום זה הוא אכילת הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. ומעבר לכל זה, האם ליום זה יש משמעות נוספת עלינו? האם אפשר ללמוד מכל זה על החיים שלנו כבני אדם?

בפרשת כי תצא כתוב - "כי האדם עץ השדה". איך? ובמה זה מתבטא? האפיון הבולט אצל האילנות הוא הצמיחה, הגדילה, ההתפתחות.

האילנות הם תמיד בצמיחה, בהתפתחות, בהתחדשות. כך גם נשמת האדם. הנשמה במהותה שואפת תמיד למעלה, שואפת לרוחניות, לצמיחה, להתפתחות ולטוב מושלם. הרב קוק כותב באורות התשובה- "שאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסינה ומעולה ממה שהיא". (אורות התשובה ו א).

המציאות כולה, ובפרט האדם, שואפים תמיד אל הטוב, אל התיקון והטהרה. כל אדם במהותו, בעצם פנימיותו שואף להיות טוב יותר, שמח יותר, בריא יותר, שלם ומתוקן יותר.

שואפים תמיד למעלה (צילום: alexindigo-cc-by)

התורה - עץ החיים שלנו

אבל איך? איך העץ צומח? ואיך האדם? העצים צומחים בעיקר על ידי המים. על ידי השקיית האדם או על ידי גשמי ברכה. ואיך האדם צומח? "אין מים אלא תורה". בכדי שהאילנות וגם בכדי שאנו, בני האדם נצליח לצמוח ולפרוח, אנו זקוקים למים. אנו זקוקים- לתורה.

"עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר"- התורה היא עץ החיים שלנו. היא המים המחיים אותנו, היא החיות, המשמעות- היא החיים והיא האושר.

ומה פרוש תורה? לימוד תורה? קיום התורה? נראה לענ"ד שהכל ביחד. כשאנו אומרים "עץ חיים היא למחזיקים בה" נראה לי שאנו מתכוונים לכל מה שכולל בתורה.

האמונה, התפילה, החיבור לה, הביטחון בה, לימוד תורה, קיום מצוות- כל דבר, כל חיבור שהוא לה יתברך- מחייה אותנו.

טיפוח וקיצוץ

אך מים לבד זה לא מספיק. לא מספיק רק להשקות, צריך גם לקצץ, לדשן, לרסס. לקצץ את הקוצים, לדשן את האדמה ולרסס את האויבים, את התולעים... בכדי שהעץ יפרח כראוי חייבים להשקיע בו, לטפח, להשקיע ולהתמיד.

כך גם אצל האדם. בכדי שהאדם יפרח ויצמח חייבים להשקיע ולטפח, לקצץ ולרסס. כל הזמן. כיצד? להשקיע זמן של מחשבה על עצמי, על דרכי, על מטרתי, על רצונותיי. להשקיע זמן של התבוננות על יכולותיי, שאיפותיי. זמן של טיפוח והשקעה. טיפוח השמחה, החסד הטוב. טיפוח הכוחות החיובים שבי. חיזוק ההרגשה הטובה.

וגם קיצוץ. קיצוץ הביקורת והאשמה. קיצוץ הייאוש, הכעס, העצבות. ריסוס המחשבות השליליות המנסות להפיל, המנסות להכניס בנו תולעים, בלבולים.

יציבות (צילום: Tim Green aka atoach-cc-by)

שורשים

העץ מאופיין בשורשים. את כל חיותו הוא מקבל מהשורש. בלי שורש, אין סיכוי. אילן שהוא ללא שורשים, לא יחזיק מעמד. אילן שמבחוץ נראה יפה ופרחוני, אך מבפנים חלש- יפול...

ברגע שתבוא רוח חזקה, הרי הוא נופל ונשבר... כל היופי אבד. ישנם עצים שמבחוץ אינם יפים כל- כך, אך שום רוח לא תפיל אותם. יש להם שורשים עמוקים ויציבים. זה העיקר המחזיק את העץ, נותן יציבות. בזמן הרוח והסערה שומר אותנו- השורש.

השורשים הם המשמעותיים. הם החוזק הפנימי, היציבות. כך הוא האדם. החוזק של האדם מגיע מבפנים. מהשורש שלו, מהנשמה שלו. מהטוב המוחלט שקיים בו בכל רגע ממש. השורש הוא זה המחזיק אותנו. הוא המחיה.

אך גם השורש צריך מים, צריך טיפוח, גם השורש צריך לקבל כוח. לכולנו יש שורשים עמוקים, כולנו בני אברהם יצחק ויעקב. אך גם את החיבור לשורש צריך לחדש. העובדה שיש לנו שורשים אינה מספיקה. צריך גם לזכור את השורש הזה. להיות מחוברים אליו.

לא להתנתק מהשורש. לזכור. לא לשכוח מאין באנו, לא לשכוח מאיפה אנו יונקים. מהיכן מגיעה החיות. להתחבר לשורשים. להתחבר לאבא שלנו שאוהב אותנו, שרוצה בטובתנו, שחפץ בצמיחה שלנו.

דבר נוסף. העץ מלמד אותנו עיקר חשוב באמונה. להאמין בתהליכים. כל עץ שואף שיהיו לו פרות, כל עץ רוצה לצמוח ולעלות. אך זה לוקח זמן. סבלנות. מהרגע שהאילן ניטע באדמה עד שאפשר ליהנות ממנו לוקח לפחות שלוש שנים.

כל שינוי לוקח זמן, כל התקדמות היא תהליך. אך העיקר לא להרפות מהתהליך, מהרצון, מהדרך. אך בסבלנות. אנו רוצים לראות את הפירות, אנו רוצים לראות תוצאות, והעץ מלמד אותנו- סבלנות. שינוי אמיתי, פנימי, לוקח זמן.

וצריך אמונה. להאמין שהפרות יבואו. אבל בזמן הנכון. לא להתייאש. להמשיך להשקות, לטפח, לצמוח. להאמין. להאמין בגאולה שלנו, בהתחדשות שלנו. להאמין בפירות ובשפע הגדול שמחכה לנו.

שלכת

להרבה אילנות יש עוד תקופה משמעותית בהתפתחותם. תקופת השלכת. כל העלים נושרים, נובלים. הכל מתייבש. ומה אז? מה קורה? האם הכל נהרס? ההשקעה הייתה לשווא?

לא ולא. גם השלכת באה בשביל ההתחדשות. בשביל הפריחה המחודשת. וכך גם אצל האדם. ישנן תקופות שאנו חשים כי אנו פורחים, צומחים, זורחים ומתקדמים. ויש תקופות שאנו מרגישים בנשירה. בדעיכה. הקושי מציף והכל נראה אבוד.

נדמה כי כל ההשקעה הייתה לשווא. אך לא כך הוא. תקופות הנשירה מביאות לפריחה. מסמלות את ההתחדשות. הקמילה היא עבור הצמיחה. כל ירידה מאפשרת עלייה מחודשת. כל נשירה היא מקפצה להתחדשות גדולה. אך חשוב לזכור לא להתייאש מהירידות, אלא להתחזק, לאגור כוח ולהתחיל שוב מחדש!

להתחדש בחודש שבט!

נשמת האדם תמיד שואפת למעלה. שואפת לצמוח, לתקן לזכך עוד ועוד. ולכן, דווקא עכשיו, בחודש שבט, זהו הזמן הטוב ביותר בכדי לבחון שוב את הצמיחה שלנו ולאפשר לעצמנו להתחדש.

חודש שבט הוא חודש של התחדשות. בואו נתחדש גם אנחנו. נתרענן, נתקדם, נצמח, ונפרח. ונאמין. נאמין בהתחדשות שלנו. נאמין בפריחה, בגאולה, בישועה האישית של כל אחד מאיתנו!

בהצלחה!!

אודליה מימון היא מחברת הספר "אוצרות פנימיים"