יחסו של רבי עקיבא לחורבן

יחסו של רבי עקיבא לחורבן היה יחס ייחודי ביותר ויש לנו הרבה מאוד מה ללמוד מכך לימינו.

שלומי רוזנברג
ד אב תשס"ה, 09/08/2005 00:00

נראה, שהאמירה האמונית החזקה ביותר בעקבות החורבן, יצאה מפיו של ר' עקיבא:

"שוב פעם היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור' עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו 'והזר הקרב יומת' ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להם: לכך אני מצחק, דכתיב: 'ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן ברכיהו', וכי מה ענין אוריה אצל זכריה - אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו
של אוריה... עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא נחמתנו, עקיבא נחמתנו" (מכות כד:).

יש לעמוד על מספר עניינים בדבריו של ר' עקיבא. ר' עקיבא עומד בדבריו לחבריו על הקשר שבין נבואת אוריה לנבואת זכריה, ומוסיף מילה משמעותית: "עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת". לא "תתקיים" - עוד עשרות או מאות שנה, אלא דווקא "מתקיימת" כעת. לכאורה הדבר תמוה: הרי המציאות מוכיחה שכרגע בחורבות ירושלים אין יושבים לא זקנים ולא זקנות. אך נראה שרבי עקיבא, בעומק גדלותו, מבין שתהליך הגאולה מתחיל כבר עם החורבן. תוך כדי המשבר והאסון נוצרת התשתית לגאולה. "כל פגם - סופו לתיקון", כותב הרב קוק[1], ומאחר שהעולם הולך ומתפתח - כל משבר טומן בחובו מסר עמוק שאם נבין את משמעותו ולקחיו - כבר עלינו מדרגה בדרך למעלה. ברגע שאדם מרגיש חסרון, מרגיש חסך וצמצום - הוא שואף למלא את החסר, להשלים את עצמו ואת עמו. אבל יש לעמוד על עוד נקודה. גם רבי עקיבא, בהסתכלותו ארוכת הטווח בהגיעו להר הצופים - קורע בגדיו."כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם" - כולם - גם ר' עקיבא. רבי עקיבא באופן אינטואיטיבי ראשוני מגלה ומבטא את צערו בקריעת בגדיו[2], וכך ראוי - אל לה לשום תפיסה פילוסופית מחשבתית לדחוק את הרגש האנושי והתמים של עצב ואבל על דבר חשוב וגדול שאבד[3]. אם כן, רבי עקיבא, מצד אחד לא שוכח את רגשותיו הפנימיים האמיתיים והכנים, אך מצד שני מסתכל על הדברים בראייה מורכבת, במבט פרספקטיבי-היסטורי. זהו אותו ר' עקיבא שלומד איך מים יכולים לאט לאט, בתהליך ארוך לשחוק אבנים, וזהו אותו רבי עקיבא שמוותר על ביקור אצל אשתו במשך 24 שנה כי הוא מבין את החשיבות שברצף ואת המשמעות של תהליך ארוך שמתחיל בנקודה מסוימת ויכול להסתיים לאחר הרבה זמן. רבי עקיבא מלמדנו את אותו עניין גם לגבי גאולת עם ישראל: ישנם תהליכים ארוכי טווח, שיש להם משמעות וחשיבות דווקא בהיותם כאלו.

 



[1] אורות התשובה ו', ז'.

[2] "גם רבי עקיבא היה מצטער בראותו מקום המקדש חרב ועל הסתלקות השכינה. משום הכי היה קורע גם כן עימהם כשהגיע להר הצופים" (מהרש"א, חידושי אגדות על אתר).

[3] עוד יש לומר ואולי, שחז"ל באו ללמד אותנו שבכל מקרה התפיסות האמונית באות בנוסף לחובות ההלכתיות, כמו זו של קריעה בעת אבל.

לחצו על הלייק ותקבלו את כל הסיפורים לפייסבוק שלכם
תגובות
כתוב תגובה



תמונה
1. מעניין מאד - אף פעם לא חשבתי על זה כך. (ל"ת)
רחלי 8/4/2005
תמונה
2. תפיסת היהדות.
חגית 8/7/2005
זוהי אינה תפיסתו של רבי עקיבא בלבד! ר´ עקיבא מבטא פה את תפיסת היהדות לחיים הפרטיים ולחיי האומה בכלל: ידועה לנו הגמרא המפורשת על אותם שני רבנים שאמרו "כך היא גאולתם של ישראל- קמעא קמעא" ההבנה שזהו תהליך ארוך, היא תפיסת היהדות, שר´ עקיבא מבטא.
אלא מה?! מה אותם רבנים שהיו עימו באותה סיטואציה לא חשבו כך? ח"ו!! בוודאי שהם האמינו בכך! אלא שהיו להם עיכובים ענקיים בראיית התהליך וצריך להיות בשביל זה אדם שחי את התהליך- כמו שציין הכותב את פרישת ר"ע מרחל אישתו 24 שנים כדי לגדול בתורה (גם היא דמות מרתקת שחייבים ללמוד עליה בהזדמנות...). אותם חכמים, מנהיגי הדור דאז, רואים מול העיניים את הנורא מכל קורה- ביהמ"ק, הקשר הקרוב ביותר לעבודתו יתברך חרב בצורה מזעזעת.. שועל- סמל לטומאה וערמומיות, סמל לכך ש"מה שחשבתם שלא יקרה קורה ובגדול!!", יוצא מהמקום המקודש ביותר לנו- מבית קודשי הקודשים- זהו עיכוב נוראי, שרק מי שחי את התהליך בחייו הפרטיים ומבין לעומק חייו את משמעות התהליך- בצורה כואבת אומנם (אני לא מאחלת לאף אחד להגיע למצב שיצטרך להינתק מחייו הפרטיים למשך כ"כ הרבה זמן...)רק הוא בסיטואציה של חורבן יכול לראות את התהליך האלוקי בכל זאת...
בשורות טובות, שלא נדע...
תמונה
3. תגובה לחגית
שלומי רוזנברג 8/8/2005
תודה על דבריך, יש בהם טעם רב.
לא הייתי מכליל כל עמדה מחשבתית כ"תפיסת היהדות" - זה קצת יומרני.
הדברים שפורסמו במאמר על גישתו של ר´ עקיבא הם חלק ממאמר שהציג גם גישות נוספות. מומלץ לעיין בו:
http://www.etzion.org.il/dk/1to899/819mamar.htm#Heading1
תמונה
4. תפיסה אולי יומרנית אבל-
חגית 8/12/2005
או קי.. תפיסה זו אולי אינה תפיסת היהדות ככלל, אבל אתה לא יכול להתחמק מכך שזוהי תפיסה שמייצגת את כולנו- ראיית החיים כתהליך.. הרי גם ריב"ז בבקשתו מאותו מצביא רומי את יבנה- מבקש אותה כי הוא מבין שחייבת להיות המשכיות התורה- ואי אפשר לעצור כשבית המקדש חרב. אני עדיין חושבת שזוהי תפיסה מייצגת הרבה מאיתנו (ואולי דווקא את הציבור שלנו שמאמין כי אנחנו חלק מתהליך גאולה... הרי אי אפשר להמשיך להאמין במדינת ישראל אם אנחנו לא מבינים שאנחנו חלק מתהליך שלם...) בשורות טובות. חגית.