חג השבועות הוא החג היחיד שהתורה אינה נותנת לו תאריך. לא נאמר בו "בחודש השלישי בששה לחודש". החג נקבע על-ידי ספירה הידועה כספירת העומר. לאחר שבעה שבועות של ספירה מחג המצות חוגגים חג. ידועה המחלוקת בין הבייתוסים ובין חז"ל בעניין הספירה. הראשונים סופרים ממחרת יום השבת שלאחר חג המצות ואנו סופרים למחרת יום ראשון של החג ללא הבדל באיזה יום בשבוע הוא חל. בקביעת חכמינו כי ספירת העומר תתחיל ביום שלאחר חג המצות מקבע את חג השבועות ליום ו' בסיוון (ראה המאמר על ספירת העומר).
לחג זה גם אין שם ייחודי משלו. בתורה עצמה הוא נקרא במספר שמות.
חג הקציר - בשמות כג הוא: "חג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה".
חג שבועות - שמות לד שמו: "וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים".
יום הביכורים - במדבר כח נקרא: "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה".
חכמינו מוסיפים:
עצרת - שם זה ניתן על ידי חכמינו הרואים בו כנראה המשכו של חג המצות, ואת אותם השבועות שביניהם כימי חולו של מועד (ראה רבנו בחיי בנושא-ויקרא כג, טז). חג השבועות הוא עצרת של חג המצות כמו עצרת שלאחר חג סוכות.
בחג המצות נאמר (דברים טז):
(ז) וּבִשַּׁלְתָּ֙ וְאָ֣כַלְתָּ֔ בַּמָּק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֪ר ה' אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ וּפָנִ֣יתָ בַבֹּ֔קֶר וְהָלַכְתָּ֖ לְאֹהָלֶֽיךָ:
(ח) שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצּ֑וֹת וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י עֲצֶ֙רֶת֙ לַה' אֱ - לֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה מְלָאכָֽה:
אנו רואים כאן כי לחג המצות יש כבר עצרת משלו ביום השביעי. האם הוא צריך עצרת שנייה, נוספת, בתום ספירת העומר?
וחג מתן תורה - שם שאינו מוזכר בתורה אבל רבותינו רואים בתאריך זה את יום מתן תורה.
הבה נבדוק כיצד זה חג מתן תורה.
בשמות יט נאמר: "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני".
רבותינו אומרים: בחודש = בראש חודש. חודש השלישי = סיוון.
הגמרא אומרת (שבת פב, ב) כולי עלמה סוברים:
יציאת מצרים ביום ה'.
קבלת תורה ביום שבת.
אני אוהב חישובים. ננסה להגיע עם המשוואה הזו של הגמרא לחג השבועות.
בדיקה בלוח מראה לנו כי חודש ניסן תמיד מלא (30 ימים) וחודש אייר תמיד חסר (29 ימים).
אם טו בניסן הוא יום ה' הרי א' אייר הוא יום שבת ולכן א' בסיוון הוא יום א'.
אם א' בסיוון הוא יום א' אז ו' בסיוון הוא יום ו' ולא יום שבת שהיא נקודת המטרה שלנו כדי להגיע לסברת רבותינו. אם כן, קבלת התורה או שלא הייתה בשבת או לא הייתה ב-ו' בסיוון.
ננסה לפתור בדרך אחרת:
אנו סופרים (ספירת העומר) ממחרת יציאת מצרים. אם יציאת מצרים הייתה ביום ה' אז נתחיל בספירה באותה שנה ביום ו'.
שבעה שבועות מסתיימים אם כן ביום ה' ויום החמישים הוא יום ו'.
אם התורה ניתנה ביום השבת הרי יום מתן תורה אינו חל ביום החמישים שהוא שבועות אלא ביום החמישים ואחד שהוא ז' בסיוון.
בכל החישובים הגענו לאותה תוצאה - או שהתורה לא ניתנה ביום ו' בסיוון אלא בז' בו, או שהתורה לא ניתנה בשבת.
את הדיון בנושא אנו מוצאים במסכת יומא ד, ב. כאן כולם בדעה שהתורה ניתנה ביום השבת. הדעות השונות הן אם מתן תורה היה ביום ו' בסיוון או ביום ז' בו. הגמרה אומרת:
"דתניא: בששה בחודש ניתנה תורה לישראל, רבי יוסי אומר: בשבעה בו."
תנא קמא סובר כי התורה ניתנה ב-ו' בסיוון (תומך בדעה זו גם רבי יוסי הגלילי) וכדי שהחישוב יצא נכון ויגיע למטרתו ש-ו' בסיוון הוא יום שבת, הוא סובר כי באותה שנה היה חודש אייר מלא (30 ימים ולא 29 ימים) - (ראה שבת פז, ב): "ריש ירחא דאייר שבתא, וריש ירחא דסיון - חד בשבת, קשיא לרבנן! אמרי לך רבנן: אייר דההיא שתא - עבורי עברוה". כך מנסים לפתור את עניין הלוח שיתאים הן ל-ו' בסיוון והן שיחול ביום שבת. אבל עתה נוצרה לדעה זו בעיה אחרת, בעיה שהברייתא אינה מזכירה: השאלה של מספר הימים. הרי אם אייר מלא, הימים מחג המצות לחג השבועות וליום מתן תורה מסתכמים ב-51 כאשר לפי התורה חג השבועות הוא ביום החמישים.
לעומת התנא קמא, רבי יוסי סובר כי מתן תורה לא היה בחג השבועות אלא ביום ז' בסיוון שהוא ביום השבת באותה שנה, ולפי חישוביו עולם כמנהגו נוהג ולוח השנה אינו משתנה, ואין צורך לעבר את חודש אייר של אותה שנה, סופרים מחג המצות לשבועות רק חמישים יום. אבל, לפי חישוביו, יום מתן תורה אינו בחג השבועות אלא הוא יום אחד אחר חג השבועות - ז' בסיוון. גם רבי עקיבא סובר כרבי יוסי שהתורה ניתנה בז' בסיוון.
בתפילת "יעלה ויבוא" אנו מזכירים את החג "חג השבועות" אבל למרות קביעה זו של רבי יוסי אנו ממשיכים לקרוא (האם בטעות?) בתפילת שחרית ובתפילת מוסף את חג השבועות "זמן מתן תורתנו".
יש לציין כי לתושבי חוץ לארץ יש כאן יתרון בחג שבועות לעומת תושבי ארץ ישראל. היושבים בגולה עושים את חג השבועות יומיים, בכך הם מקבלים את חג מתן תורתנו הן בששי בסיוון וכן בשביעי בסיוון, דהיינו גם כדעת תנא קמא וגם כדעת רבי יוסי.
חג שבועות, חג הקציר וחג הביכורים שמח.