"כדאי הוא ר´ שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק"

רבי שמעון בר יוחאי חי בעוצמה רבה את העתיד, הוא בגודלו, מגשר על הפערים בין ההווה הקרוב לעתיד הרחוק, ומתהלך בבטחה בנתיבי הגאולה.

חדשות כיפה הרב דרור אריה 07/05/15 14:04 יח באייר התשעה

"כדאי הוא ר´ שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק"
Shutterstock, צילום: Shutterstock

אחת הסוגיות הרחבות בהלכות שבת, היא סוגיית מוקצה.

ליבה של הסוגיה הוא מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון בשאלה האם יש או אין מוקצה.

ר ' יהודה נוקט שיש מוקצה, וכשאדם מקצה דבר מדעתו בזמן בין השמשות אנו אומרים "מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא" כלומר אם דבר מסוים הוקצה משימוש בערב שבת בין השמשות, למשל נר הדולק, הוא יאסר בטלטול לכל השבת, גם כשכבה.

ואילו לדעת ר' שמעון אין מוקצה אלא א"כ "דחאו בידיים" כלומר דווקא אם עשה האדם פעולה גמורה של דחייה מעשית, המוכיחה הקצאה מוחלטת של החפץ מדעתו של האדם, כדוגמת גרוגרות וצימוקים שמעלה אותם ל"מוקצה" כלומר לגג המוקצה ליבוש הפירות, ובזמן זה אין הם ראויים לאכילה כלל.

בעצם ניתן לומר שיסוד המחלוקת היא מה הגורם הקובע שהופך דבר מסוים למוקצה:

לדעת ר' יהודה אנו בוחנים את המציאות המעשית העכשווית, ואם ברגע כניסת השבת חפץ כל שהוא אינו ראוי לשימוש האדם ,הוא נדחה ומוקצה לכל השבת .

ואילו לדעת ר' שמעון ההקצאה תלויה בדעתו של האדם, ולמרות שכרגע מבחינה מעשית החפץ אסור, הואיל ויש אופציה מותרת לשימוש בזמן כל שהוא , למשל נר שעתיד לכבות, אין האדם מתייאש ממנו ואינו מקצה אותו מדעתו.

לדעת ר' יהודה המציאות המעשית היא זאת שקובעת אך לדעת ר' שמעון עיקר מה שקובע זו דעתו של האדם.

ההלכה נקבעה באופן כללי כדעת ר' שמעון, שאין "מוקצה" אלא א"כ ישנה הקצאה ברורה מדעתו של אדם, וגם בסוגיית נר הדולק בשבת, שם הוכרע כדעת ר' יהודה, בשעת הדחק נסמכו חכמים על ר' שמעון ,והתירו לטלטל בשבת חנוכייה שכבתה מפחד גזרת הפרסיים, "כדאי ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק".(שבת מה.)

מחלוקת מפורסמת בין ר' יהודה ור' שמעון מופיעה במסכת שבת (לג.) באשר ליחס לשלטון הרומאי: "..פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג"

ישנה כאן מחלוקת מהותית, ואולי גם השקפות עולם משלימות כיצד להתבונן על השלטון הרומי הכובש, ומהי הנגזרת המעשית היוצאת מהתבוננות זאת, באשר ליחסים המורכבים עם תרבותה של רומי.

ר' יהודה מתבונן על המציאות במבט פרגמטי, הוא מן הסתם אף מסכים לדבריו של ר' שמעון מבחינה פנימית, אך סובר שכרגע יש צורך "להתפשר" עם המציאות ולחיות עם הרומאים בשלום, התנגשות חזיתית עם הכובש לא מתאפשרת כעת, ולכן יש לנתב את הכוחות באופן של שיתוף פעולה, עד כי ירחיב ה' לנו.

ר' שמעון נותן משקל מכריע לכוונה הרוחנית, למניע הפנימי, ומבקר בחריפות את הצביעות המסוכנת של הרומאים שכביכול באים להיטיב עם העולם, לעשות סדר עולמי, אך בפועל הם עושקים ורוצצים את האנושה הכבושה והנאנקת תחת מרמס רגליהם.

ר' שמעון חי בעוצמה רבה את העתיד, הוא בגודלו, מגשר על הפערים בין ההווה הקרוב לעתיד הרחוק, ומתהלך בבטחה בנתיבי הגאולה.

דבריו של ר' יהודה נושאים חן בעיני הרומאים, והוא הופך מקורב, מעתה הוא "ראש המדברים בכל מקום"

ר' שמעון נתפס כפרובוקטור מסוכן, שהיכולת במציאות העכשיוית להכיל את דבריו היא בלתי אפשרית, ולכן חייו בסכנה והוא נטמן לו במערה לשלוש עשרה שנה.

לר' שמעון יש קפידא עצומה על יהודה בן גרים שהוציא את המחלוקת מבין כתלי המדרש לפרהסיה של רשות הרבים, הפרסום הזיק לא רק לר' שמעון אלא גם לר' יהודה, שכן כוחו להקל, נסמך על עמידתו הרדיקאלית של ר' שמעון החורז את ההווה לחוט השני של העתיד, ללא החומרה הלא מתפשרת, המציבה את האמת הטהורה ללא מורא ,אין לר' יהודה בעל ההנהגה המעשית את היכולת להקל.

אובדן הלגיטימיות של ר' שמעון מערער את סמכותו של ר' יהודה!

בשעת הדחק חייבים להיסמך על משנתו היציבה והמזוקקת של ר' שמעון.

יכול להיות שר' יהודה צודק בהדרכה המעשית, ולכן מן שמיא עולה קרנו, והוא זה שאוחז בהגה השלטון, אך ר' שמעון ללא ספק עסוק בבניין חשוב יותר לאין ערוך, הוא סולל את נתיבי הגאולה!

הכניסה למערה היא כניסה פנימית, תוך ריכוז רוחני עמוק וגבוה אל סוד הנשמה הישראלית,

אל העתיד הגדול שחזק יותר מכל משברי ההווה.

האומה יוצאת למרתון נוראי של 2000 שנות גלות, והיא זקוקה למנות החמצן האדירות של ר' שמעון, אל אור תורת הפנים שמציירת במדויק את תווי הפנים היפות של עם ה', את תווי המקדש והנבואה, את מלוכת דוד ומשפט הסנהדרין.

הוא ובנו יחידים, הוא ובנו נסתרים ממרכזי החיים החיצוניים, אך למעשה הם לב ליבה של העשייה, הם הדופק ומרכז העצבים האדיר של העם המופלא הזה.

ר' שמעון מבין שפשרה על העתיד היא מכת מוות להווה, וגם ר' יהודה נסמך עליו..

שכן כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.

בדורנו דור התקומה קמה אלומתו של ר' שמעון וגם ניצבה, משנה לשנה מתרבים העולים לפקוד את ציונו הקדוש , אין לסדר הגודל של עלייה זו של מאות האלפים אח ורע בתרבות היהודית והכללית כאחד, הלא דבר הוא!

ואולי סימן גלוי הוא שאנו הולכים ומתקרבים להנהגתו הפנימית הרואה בדעת וברוח את עיקר המציאות, ומבקשת לחיות את הקודש בשלמות, בגבורה וזקיפות קומה של אריה השב לנחלתו.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן