''אז אגמור בשיר מזמור...''

במזמור המלוה את הדלקת הנרות אנו אומרים "אז אגמור בשיר מזמור". לומר לך כי עדיין אין השיר מזמור גמור, כי עדיין אנו מחכים לגמרו... ואכן כך הדבר. המערכה שנטשה אז עדיין לא תמה, המאבק עדיין נמשך בעצומו. כאז כן עתה המערכה היא כפולה האחת כלפי הצר מבחוץ והשניה שהיא לא פחותה המערכה כנגד המנבח מבפנים...
ועל כן גם ההודיה על הנסים של הימים ההם נקבעה בשתי צורות הודיה - האחת כנגד המערכה החיצונית, וזהו שנקבע בתפלת על הנסים בעמדנו לפני הקב"ה בתפלה, כי בזה הדבר תלוי בחסדי שמים. אולם השניה כלפי פנים - ההודאה היא בהדלקה בפתח הבית מבחוץ, כי ע"כ זה תלוי בעמידה שלנו, באור שיחדור אל הרחוב היהודי, בהכרה שתחדור לכל לב יהודי שלא ללכת אחרי אורות מתעים. כי אור ישראל הוא מקורי והוא מוסיף והולך, אך עדיין רב החושך, וקשה המערכה.
עדיין אין זכותנו על א"י מוכרת, עדיין בירת ישראל אינה מוכרת ע"י האומות, עדיין בסכנה כי יקרעו מאתנו שטחי ערי קדם, וצריך הרבה סייעתא דשמיא.
אך בד בבד עם זה אנו נתונים במערכה על הרחוב היהודי. כי רב הטשטוש ורבה המבוכה, כי על כן רבים הצועקים מתוכנו ליסטים אנחנו, מקפחים אנחנו. לא הם הדוקרים ולא הם האורבים, כי אנחנו המדכאים. והרי זה מפני שמשתדלים להשכיח מאתנו את צור מחצבתנו, כי רוצים להחדיר בנו רגש נחיתות. לא רוצים להבין כי יהדות הוא דבר שאינו נקנה בכסף תמורת תעודה שאין עמה כלום עם הכרת יהדות. ומכיון שאין יודעים מה זה יהודי, אין יודעים להגדיר נכונה מי הוא יהודי. ועל כן עוד רבה הדרך לשני היעדים, שקשורים זה בזה כשם ש"על הנסים" קשור עם "הנרות הללו", וע"כ השיר מזמור עדיין בדרך ועדיין לא נגמר השיר ומחכה לסיומו ומחכים גם אנחנו.
אך לא רק לחכות אנו מצווים כי גם לעשות למען יחדור האור לרחוב, למען יחדור ממנו ללבבות. אז נגמור גם בשיר מזמור ...