כבתה אין זקוק לה

משתמשים אנו גם בשמן שאינו צלול וטהור ובפתילות שאינן מושכות אחריהן את האור ומאירים אנו בהם את אורות השעה, שאותם מסמלים נרות חנוכה שחיובם בא מהמפגש של עם ישראל עם תרבות יוון שהדעות שלהם המתחדשות לפי רוח האדם חדרו מבחוץ לבית ישראל

חדשות כיפה הרב יעקב הלוי פילבר 16/12/14 17:34 כד בכסלו התשעה

כבתה אין זקוק לה

בתוך הלכות הדלקת נר שבת מביאה הגמרא במסכת שבת (פרק שני) את סוגיית הדלקת נר חנוכה, והיא מעמידה שם זה מול זה את ההבדל שבין נר שבת לנר חנוכה ואחד מהם דברי רב: "פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקים בהן בשבת מדליקים בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת" וסיבת הדבר כי בנרות חנוכה "כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה" - מדוע אין מדליקים את נר השבת בכל השמנים והפתילות? את ההקפדה הזו מסביר הראי"ה באופן רעיוני בספרו "עין איה" (שם): השבת היא אות בין הקב"ה לכנסת ישראל, לכן נר שבת מסמל את האותנטיות היהודית, השמן מסמל את התורה, "שמנה של תורה", והפתילות מסמלות את המצוות ששניהם ניתנו לישראל מסיני. באורה הזו אין מתפשרים ולכן בהדלקתם צריך להקפיד שגם השמנים וגם הפתילות יהיו באיכות משובחת, כי אנחנו אחראים שהאורות הללו יתמידו בהדלקתם ואורם יהיה צלול ובהיר, ואכן עם ישראל הצליח לשמר את אור התורה בכל מסלולי החיים שלו בכל מצבי החיים, והבטחת התורה "כי לא תשכח מפי זרעו" נתקיימה בעם ישראל. ברם בהיסטוריה הארוכה של עמנו, עם הנאמנות לתורה ומצוותיה הביאה פעמים רבות למפגש של חלקים של עם ישראל עם תרבות העמים, מפגש שעלול לגרום לחלקים מן העם להמשך אחר דעות נכריות ששעתן מצלחת, וגם אם אינן שליליות, הן "אומדנות ונטיות לב אנוש", ועם פרסומן והתפשטותן הן עלולות למשוך אחריהן רבים מישראל, וכאן עומדת בפני חכמי הדורות הדילמה איך צריך לנהוג עם התופעה הזו, האם לשלול ולפסול אותה או אדרבא למצוא להן סמך גם מהמקורות שלנו?

מדברי הראי"ה בהסברת ההבדל שביו נרות שבת לנרות חנוכה לומדים אנו שכדי להבטיח את הישרדותם של כל חלקי האומה, היתה יד ה' את עבדיו שבכל דור ודור שיקומו חכמי ישראל לחזק את אור התורה גם על פי אותן דעות, מאחר ורבים וטובים מבני עמנו נמשכים אחריהן,. ואם היינו אומרים לאותם נחשלים שלא קיימת האפשרות באורה של תורה להסכים לאלו הדעות, היה הדבר מביא רבים מחלושי הדעת להיסוג מאחורי תורה ה' עד כדי התבוללות בעמי הארץ. על כן משתמשים אנו גם בשמן שאינו צלול וטהור ובפתילות שאינן מושכות אחריהן את האור ומאירים אנו בהם את אורות השעה, שאותם מסמלים נרות חנוכה שחיובם בא מהמפגש של עם ישראל עם תרבות יוון שהדעות שלהם המתחדשות לפי רוח האדם חדרו מבחוץ לבית ישראל, ואין לדמותם לנרות שבת שהם אורות הנצח של ישראל, אלא אנו מתירים להדליק את נרות השעה של חנוכה גם בשמנים ופתילות שאינם מאירים כראוי, שרק בדוחק ובלחץ יש לחברם עם גופי המצוות. אבל על אף היותם אורות של שעה, אורות קודש הן שה' בחסדו הכין על ידם מחסה להמון בנים נבוכים הנגררים אחר הרוחות המנשבות בעולם, אבל בשום אופן לא יוכלו נרות של שעה אלו להיות תחליף לאורה של תורה

כשאנו מנסים לתרגם לשפת המעשה של ימינו את רעיונו זה של הראי"ה, יכולים אנו להשתמש בדוגמא של ה"סוציאליזם", ששטף רבים מצעירי ישראל שמחשבת הסוציאליזם כבשה אותם, ואז כתשובת המשקל היו רבים מחכמי ישראל שהוכיחו לאותם צעירים שאת מה שהם מבקשים יוכלו למצוא במחנה ישראל. וכל זאת כדי שלא ינטשו את עמם ותורתם לגמרי. ואחר הסוציאליזם. הפכה הדמוקרטיה חביבת הקהל, שאבירי הסוציאליזם של אתמול הפכוה לחביבת הציבור היום, וגם כאן קיבלו אותה בעיניים עיוורות מבלי להבחין בעיוותים שיש בה, וכדי לא להרחיק את הדוגלים בה מוצאים אנו לה סמוכים במקורות היהדות, אך לנהוג גם בה בשתי הסתייגויות של נר חנוכה: א. "כבתה אין זקוק לה" כלומר אם ביום מן הימים היא תתחלף בשיטה חדשה שתהיה חביבת הציבור, אין אנו זקוקים לה לשוב לשקמה ולהשיבה לקדמותה. ב. "ואסור להשתמש לאורה". כלומר אסור לעשות שימוש מעשי מהשיטה המועדפת באותה שעה, להסיק ממנה מסקנות הסותרות או מתנגדות לאורה של תורה, "אסור להשתמש לאורה", אלא רק לקחת ממנה את החיובי שבה ולאמצו באותה שעה, מבלי לפגוע בשום הלכה או עקרון של התורה.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן