בחנוכה, חג השופע שמן ואור, יש לשאול: במה זכה חודש כסלו, שבכ"ה בו תהא תשועה גדולה לישראל מיוון הרשעה? במה זכה שיתרחש בו נס פך השמן, עד אשר נקבע (כמו פורים) להימנות בין מועדי ישראל הכתובים בתורה? האם הגדרת מועד במובנה ההיסטורי, כאירוע המשפיע שפע רוחני על ישראל לדורות, תופסת גם לגבי חנוכה, חג השמן והאורים?
חוק שימור הרוח
מועד במובנו האמיתי, מתייחס לזמן בו אקט אלוקי, היסטורי-ניסי השפיע שפע רוחני על עם ישראל, כך שבכל שנה באותו תאריך, נפתח חלון ההזדמנויות לשאוב אנרגיה רוחנית מאותם כוחות של ישועה. יום של התוועדות מחודשת - מועד בין ה' ועמו הנו יום של ייעוד - הבנת התכלית והייעוד של כנסת ישראל ושל הבריאה. כך הוא חג הפסח זכר ליציאת מצרים, אך גם חג החירות בהווה ובעתיד.
הנה כי כן, חזרנו לשאלה, מה אירע בו בכסלו, שאוצר בתוכו מצבורי אור כה גדולים, השמורים וגנוזים עד לימינו אנו?
אקסיומה היא חוק שימור החומר - אין דבר ההולך לאיבוד בעולמנו. אם בחומר מתקיים הכלל, קל וחומר שיתקיים בעניין רוחני.
כל מעשה שיש בו אור רוחני, נקבע לדורות וממשיך לזרום בצינור הדורות, עד אשר הוא בוקע בבוא יומו.תקף הכלל "מעשה אבות - סימן לבנים". כך, מחלחלת עקדת יצחק דרך כל הדורות בחיי האומה ומדברת בזכותה. כך מסעותיו של אברהם בארץ, כמו גם התנהלותו של יצחק על צדדיה השונים, וכך גם מעשיו של יעקב אבינו. כל אלו משדרים לנו עתה אנרגיה, זריקות של תעצומות נפש, אף אחרי אלפי שנים, שכן רקמת תולדות ישראל והאנושות - מפה אחת היא הנפרשת לקראת תכליתה.
להכין את הכלים
נראה שאנרגיית התשועה והאור הפורצת בכ"ה בכסלו בתשועת המכבים ובנס פך השמן, נארגה ונאגרה בימים רחוקים, ימי הקמת המשכן במדבר.
וכך נאמר בספר שמות (ל"ט, ל"ב): "ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה' את משה כן עשו". מתי הסתיימה מלאכת הקודש?
"אמר רבי יוחנן: שישה חודשים היה עוסק (משה עם ישראל) ב(מלאכת) המשכן), שלושה חודשים עשאוהו (שציווה על מלאכת המשכן למחרת יום הכיפורים), ומלאכתו נמשכה עד כ"ה בכסלו". (שמות רבה נ, ב).
מלאכת המשכן הסתיימה אפוא בכ"ה בכסלו. חנו האורות בכ"ה, נגנזו עד לבוא עתם. דבר אינו הולך לאיבוד. אורות הקדושה של מלאכת המשכן, הכלים, המנורה, שמן המאור ושמן המשחה המתינו לדורם, שהרי אין הקב"ה מקפח שכרה של שום ברייה ושכר עמו. עת צרה היא לישראל, ובזכות אור מלאכת המשכן נושעו, כהבטחה: "נוצר חסד לאלפים". הנה פשר הכינוי "מועד" - מלשון עדות - יבואו אורות כ"ה בכסלו, יום סיום מלאכת המשכן, בקודש, ויעידו על ישראל. לכשיידרשו, יבקעו, ומהם ישאבו החשמונאים וישראל, בבוא העת הנכונה, את האור הדרוש לניצחון. ייסוב העת על עקביו, יינק משמנו של משכן, יזין את פך השמן הטהור, יבוא נס השמן ויטביע את חותם הבורא על התשועה.
כך נסגר עוד מעגל ברצף מעשי הדורות - זכות מלאכת המשכן תעמוד למלאכת טיהור המקדש. בזכות השמן שלא נטמא, בזכות הנשמה (השמן) הטהורה, נשמה של מסירות נפש, גבורת "השמן" - השם - המהות נמשכת מן השכינה לכנסת ישראל.
גבורה ממשיכה לחלחל מדור המכבים לדור תקומת ישראל. נחוץ אך להכין את הכלים, לא להחמיץ בשמונת ימי החנוכה את עת הרצון, את ימי הנשמה המאירה בחג האורים, לשאוב את השמן שיפיץ אור בבתינו, שיגיה אור על בית ישראל.