שכחנו את בית המקדש

ישנה הרדמה כללית בנושא זה. בתור ילדים היו לנו מחברות חגים, אך לא הייתה לנו מחברת בית המקדש. סימנו את הכותל המערבי כפסגת שאיפתנו, במקום הר הבית ולכן השכחנו מעט את הדבר האמתי

חדשות כיפה ארנון סגל 23/07/15 18:25 ז באב התשעה

שכחנו את בית המקדש
באדיבות המצולם, צילום: באדיבות המצולם

אנחנו רוצים את זה! וגם הציבור בישראל באופן כללי רוצה את המקדש. אחוז ניכר מהעם שלנו אומר בכל הזדמנות דתית שיש לו, החל בשלוש תפילות ביום, בברכת המזון מתפללים על החזרת המקדש ובהזדמנויות נוספות. זה לא נפסק, לא נגמר וזה עדיין בוער בתוכנו.

רואים את זה גם בסקרים, בכל שאלה ששואלים על הר הבית רואים שיש זיקה מאד עמוקה להר הבית, אפילו אנשים חילונים מחזיקים בזיקה חזקה להר הבית והם שואלים מדוע אין חופש פולחן ליהודים על הר. גם בהקשר של המקדש ניתן לראות שיש רצון וזיקה חזקה של הציבור למקדש, אנשים מאד כועסים כשהם שומעים את טענות הערבים שלא היה שם בית מקדש. מדוע אם כן זה לא יוצא אל הפועל? זו שאלה אחרת.

התשובה לדעתי נמצאת בכך, שישנה הרדמה כללית בנושא זה. בתור ילדים היו לנו מחברות חגים, הייתה לנו מחברת סוכות, שבועות ופסח אך לא הייתה לנו מחברת בית המקדש. כל ההקשרים של החגים היו מנותקים מהמקדש, פסח היה סביב לחפש את האפיקומן ולנקות את הבית ואילו קרבן פסח היה רק כמשהו היסטורי ולא ממשי. היהדות הפכה למאוד פרטית ופחות לאומית. סימנו את הכותל המערבי כפסגת שאיפתנו, במקום הר הבית ולכן השכחנו מעט את הדבר האמתי.

כולנו הפכנו לתינוקות שנשבו בסיפור הזה. אמרו לנו מצד אחד שהגאולה הגיעה כבר והכל טוב, יש מדינה וצבא וחזרנו לירושלים, הגענו לכותל שהוא משאת נפשנו וזהו. מצד שני אמרו לנו שנושא המקדש לא בידינו וזה צריך לבוא מלמעלה, בית המקדש ירד מהשמיים והמשיח צריך לבוא ובנושא זה אנו צריכים להיות פסיביים ולהמתין.

נושא הר הבית לא היה מוזכר עד לפני כמה שנים, וגם אם כן בצורה שלילית וללא הזיקה למקדש, הוציאו את הר הבית מהלקסיקון. ששואלים אנשים ברחוב על בית המקדש, שאלות פרקטיות, כל אדם נאלם דום והנושא נחשב להזוי ולא רלוונטי לאדם הממוצע.

לדעתי, סוד ההצלחה התקשורתית של פעילי הר הבית להעלות את הנושא על סדר היום מגלה שזה באמת תמיד היה בלבבות. הפעילים רק מזכירים את מה שנשכח מהם. הם מאירים לאנשים את העובדה שכמו שירושלים לא הגיעה אלינו מהשמיים והיינו צריכים לעשות משהו מעשי ממשי בעבורה, כך גם בית המקדש נצטרך לבנות אותו בעצמנו.

חשוב לזכור, שאי אפשר לצוות על אהבה וירטואלית, קשה להתגעגע למה שאנו לא מכירים בכלל. אנו כבני אדם מתחברים למה שחווינו כבר, אנשים מקבלים את ברית המילה ומתחברים אליה וזה מעורר בהם רגשות, אפילו אצל אנשים חילונים. אני מאמין שגם קרבן פסח שאפשר להסתכל עליו כעל סוג של "על האש", מעשה הרבה פחות "פגאני" מברית מילה, אם נעשה זאת אפילו פעם אחת זה יגרום להזדהות עצומה בציבור. אני משוכנע שלו בג"צ היה מאשר להקריב קרבן פסח בהר הבית, זה לא היה נשאר עסק של נאמני הר הבית הקיצוניים, היו מגיעים לשם מאות אלפים ובשנה שלאחר מכן מיליונים ואף אחד לא היה עומד מנגד.

לצערנו, הרבה חילונים ודתיים לא חושבים על מעבר לכותל המערבי, כי זה מה שאומרים להם. צריך לשנות את השיח בנושא, זה עניין מעשי והציבור כבר שם, לפעמים עוד לפני הרבנים.

שוכתב מתוך שיחה טלפונית

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן