בפרשתינו, פרשת 'ויגש', מסופר שלאחר שיוסף נתוודע לאחים הוא אומר להם לחזור אל יעקב אביהם ולהביאו מצרימה בכדי שיוסף יוכל לטפל ביעקב ובמשפחתו בזמן הרעב הכל כך קשה. יעקב אבינו מחליט אכן לעזוב את ארץ ישראל ולרדת למצרים:
"ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע, ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק".
השאלה שצריכה להישאל היא מדוע הכתוב החליט להדגיש שהקב"ה הוא אלקי יצחק ולא אלוקי אברהם? ועל כך עונה רש"י:
"חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם".
משתמעים מדברי רש"י שני דברים:
א. אדם מחוייב לכבד גם את אביו וגם את סבו.
ב. את אביו הוא מחוייב לכבד יותר!
מקור כיבוד סב
כיבוד אב ואם היא מצווה ידועה שנמנית בעשרת הדיברות שנאמר "כבד את אביך ואת אמך..." אבל מניין לנו שאדם בכלל מצווה לכבד את סבו.
הגמרא במסכת קידושין בדף ל. אומרת שכשם שאדם מחוייב ללמד את בנו תורה כך הוא מחוייב ללמד את בן בנו תורה:
"בני בניכם מניין? ת"ל 'והודעתם לבניך ולבני בניך".
וכן פוסק הרמב"ם להלכה (הל' תלמוד תורה פרק א' הלכה ב'). ממילא חייב אדם לכבד את סבו שהרי איך נאמר שהנכד נחשב בן לעניין לימוד תורה אבל הסבא לא נחשב אבא לעניין כבוד.
מקום נוסף שממנו ניתן ללמוד שאדם חייב בכבוד סבו הוא שנאמר ליעקב אבינו על 'אברהם אביו'- "אני ה' אלוקי אברהם אביך..." ועוד רבים הם המקורות.
הקושייה מהסוגייה בקידושין
ובעקבות גילוי זה שאדם מחוייב בכבוד אביו ובכבוד סבו הגמרא בקידושין ל"א: מהווה שאלה על אימרתו של רש"י שהזכרנו לעיל, שכן הגמרא בקידושין דף ל"א: אומרת:
"שאל בן אלמנה את ר' אליעזר, אבא אומר השקיני מים ואמא אומרת השקיני מים, איזה מהם קודם? א"ל הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך".
כלומר אם מתעורר מקרה שבו רצון אביך ורצון אמך סותרים - רצון האב גובר, משום שגם האם חייבת בכבוד האב. וממילא משום חיובה כלפי האב רצונה מתבטל בפני רצון האב.
לאחר שלמדנו דין זה, הדין שראינו קודם ברש"י המבין שאדם חייב בכבוד אביו יותר מכבוד סבו תמוה, והרי גם הבן וגם האב מחוייבים בכבוד הסב, ולפי מה שהסברנו בבעל ואישה אזי במקרה כגון זה נראה שכבוד הסב אמור להיות ברמה גבוהה יותר מכבוד האב?
הפתרון
בכדי לפתור שאלה זו נצטרך להוכיח שישנו הבדל בין המקרים. ובכן הגמרא בהמשך דף ל"א דנה בבעל ואישה שהתגרשו וכל אחד ביקש כוס מים, הדין הוא שאין אדם פוסק במקרה כזה בין ההורים אלא מניח הכוס ביניהם. כלומר, נראה שכאשר האישה אינה מחוייבת בכבוד הבעל (שהרי היא כבר לא אישתו) כבודם שווה. מכאן נבין שמה שגורם לכך שנקדים ונעדיף כבוד האב לכבוד האם הינו רק משום שבמצב של נישואין אישה מחוייבת בכבוד בעלה.
לעומת זאת בכבוד אב לעומת כבוד סב העניין שונה. כיבוד האב נאמר במפורש בתורה בדיבר החמישי, לעומת זאת את כבוד הסב אנו לומדים כסעיף מתוך כיבוד אב. כלומר כל החיוב של הנכד לכבד את הסב אינו מצד עצמו אלא דרך האב- זהו כיבוד הנוצר כתולדה לכיבוד אב. ולפי הבנה זו הביא רש"י את דינו ש"חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו...".
מה יכולים אנו ללמוד מדין זה?
כמדומני שבשגרת החיים קורה שאדם נוטה לעתים למעוד במצוות כיבוד הורים (ויכוחים, מריבות, זלזול וכו'), ודווקא בכבוד הסב אנו נוהגים להדר בכל כוחינו. ואכן נכון הדבר להדר בכבוד הסב שגידל את האב והוא אחד השותפים באבא והאב הוא אחד השותפים באדם. אבל באה התורה ואומרת לנו שאנו מצווים לכבד דווקא את אבא ואמא ברמה הגבוהה ביותר שניתן, שהרי הם שמשקיעים בנו יום יום, שעה שעה את מיטב כוחם וזמנם. יהי רצון שנזכה, ולו במעט, לקיים מצוות כיבוד הורים כהלכתה.