אתם נמצאים על סף התרסקות על הקרשים, במרכז זירת האגרוף, שלצורך העניין נוצרה אצלכם בסלון או במטבח. את עומדת נבוכה מול חמותך, שהוכיחה לך באותות ובמופתים שהפעוט שלך נגמל חודש וחצי מאוחר מדי. אתה עומד לנופף בדגל לבן מול אשתך, שהצליחה להסביר בהיגיון צרוף מדוע השניצלים נשרפו באשמתך ולא באשמתה. באותה מידה זה יכול לקרות בדיון סוער בחדר המדרגות על גובה התשלום לוועד הבית, במשא ומתן מול הנהג שנכנס בך מאחור, או בכל ויכוח אחר.
פתאום, כאילו אתם באמצע ליל הסדר או ברית מילה, מתחשק לכם שאליהו הנביא יקפוץ לביקור. שיגיח מאי שם במרכבת אש, רק לרגע אחד, שבו הוא ילחש על אוזנו של בן שיחכם: חבל על הוויכוח, אתה טועה.
פעם אחת זה קרה, מספרת אגדת חז"ל, אבל זה נראה הרבה פחות חלומי ממה שאפשר לדמיין.
הדלפות מישיבה של מעלה
זה קרה לאחר מחלוקת נוקבת בבית המדרש, שנסובה לא סביב סוגיה תלמודית או שאלה הלכתית, אלא דווקא סביב פסוק בתנ"ך. בבית המדרש עסקו כנראה בסיפור החותם את ספר שופטים, מעשה "פילגש בגבעה", משבר בתוך המשפחה שהמשיך למעשה סדום והסתיים במלחמת אחים. מה שהטריד את החכמים, משום מה, היה דווקא הפסוק הראשון והצדדי בסיפור. הפסוק מספר כי הפילגש זנתה על בעלה ועזבה אותו, וחכמים מבינים שאין הכוונה לזנות במובן המקובל, השאלה היא מה כן קרה: רבי אביתר טען שהבעל מצא זבוב בתבשיל והאשים את פילגשו, ורבי יונתן תלה את הבעיה לא בזבוב אלא בשערה. הגמרא מסבירה בכמה דרכים לאיזו שערה הכוונה, האם שערה נפלה לתבשיל או שהכוונה לשערות הגוף (ואם כן ההסבר שייך למישור האינטימי יותר). מכל מקום, המחלוקת כנראה העסיקה את רבי אביתר, עד שהוא ערך בירור אצל לא אחר מאליהו הנביא.
"אשכחיה רבי אביתר לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקב''ה? אמר ליה: עסיק בפילגש בגבעה.
ומאי קאמר? אמר ליה: אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר.
אמר ליה: חס ושלום, ומי איכא ספיקא כלפי שמיא?! אמר ליה: אלו ואלו דברי א-ליהם חיים הן..." (גיטין ו ע"ב).
המפגש עם אליהו היה די אקראי, נשמע שבמקרה הוא עבר באזור. אבל רבי אביתר לא החמיץ את ההזדמנות, ושאל את אליהו מה עושה הקב"ה ברגעים אלה. אליהו, בתשובה שככל הנראה שימחה את רבי אביתר, השיב שברגעים אלה ממש הקב"ה עוסק בפרשת פילגש בגבעה - אותה פרשה שעלתה לדיון זה עתה בבית המדרש.
רבי אביתר כמובן המשיך לשאלה הבאה: אז מה הקב"ה אומר? כוונתו, מן הסתם, הייתה לשאול: אם הקב"ה בכבודו ובעצמו עובר על הסיפור, מה הוא אומר על הפסוק הראשון שבו - האם ידידי רבי יונתן צודק, או אני? בשלב זה אליהו דווקא לא מספק את הסחורה. אפשר לנחש שרבי אביתר ציפה להכרעה, לדעת מי ניצח בדיון, אבל מסתבר שהקב"ה פשוט אומר את שתי הדעות.
בהמשך הגמרא מבררת איך בדיוק שני הדברים יכולים לקרות בפועל, ובאופן כללי מסבירה ששתי התקלות קרו, השאלה היא מה הביא לבעל את הקריזה. מה היה הקש ששבר את הקשר בין הבעל לפילגש. ועדיין, גם כשלכאורה הכל מובן, אפשר לצאת מהאגדה בתחושה של אכזבה: עד שאליהו מגלה סודות מישיבה של מעלה, הוא עונה את התשובה הבנאלית לכאורה - כולם צודקים? ולמה, באמת, רק במקרה הזה הוא הדליף מידע מהלימוד של הקב"ה?
השאלה אינה מי אשם, אלא איפה השם
לא במקרה סכסוך קטן במשפחה פותח את הטרגדיה של פילגש בגבעה, ולא במקרה הוא פותח גם את אגדתות מסכת גיטין. הוויכוח בין רבי אביתר לרבי יונתן הוא בעצם בשאלה מי אשם - הבעל או האישה. מי האחראי לכל הסיפור? מי גלגל את כדור השלג שהתפתח למלחמה בין שבטי ישראל? רבי אביתר מטיל את האשמה על האיש, רבי יונתן על הפילגש, ואליהו הנביא מתבקש להכריע.
אליהו הנביא מחדש לרבי אביתר שוויכוחים שיסודם בזוגיות אינם מוכרעים לשום צד. האמת האלוקית אינה נמצאת אצל הבעל, וגם לא אצל האישה, אלא נמצאת בנקודה המכילה את שניהם. בשורש המשותף, במקום שבו מתגלה כי שניהם צודקים, ושניהם גם אשמים. אליהו בא לעשות שלום בעולם, אבל אין לצפות שהשלום יבוא דרך קביעה חד-משמעית שאחד צודק והשני טועה; הוא יצמח רק מתוך השלמה הדדית, הנובעת מהשלמות האלוקית המכילה הכל.
מלחמת אחים, רומז אליהו, נגרמת מעקשנות לקבוע שרק צד אחד יודע את האמת. וזה מתחיל ממחלוקות בתוך הבית, מחלוקות שחותרות לניצחון של אחד מבני הזוג במקום לשלום. רגע לפני שהגמרא תעסוק בכל דיני הגירושין, אליהו התשבי מורה לנו מראש איך להימנע מכל הקושיות והבעיות: לסגור על תיקו, ללחוץ ידיים, להיזכר שכולנו באותו מגרש גדול ואינסופי.
מתוך "אגדה היום" - פרויקט לימוד אגדות על פי הדף היומי