אדם מתגייס לעזור לשכן שלו שנקלע לחובות, לחבר שמאיימים לפנות אותו מהדירה, לעובדי חברה שנמצאים בסכנת פיטורין או למען כל מאבק אחר. אחרי יום מייגע של התרוצצות בשביל מלחמה של מישהו אחר, הוא הולך לישון בלילה בתחושה מרה: זה לא מצליח. ואז, באמצע הלילה, הוא חולם חלום.
בחלומו מתגלה אליו אדם זקן בעל הדרת פנים ולבוש לא-אופנתי, ומספר לו כי הוא אינו אחר מאשר רבי מאיר בעל הנס. "יהודי יקר," הוא אומר, "באתי לספר לך כי כוונתך רצויה, אך הבעיה שנגדה אתה נלחם היא גזרה משמים. שכנך שנקלע לחובות הוא גלגול של בלדד השוחי, ועליו לעבור תהליך תיקון נר"ן. משמים מזמנים לו ייסורים שיזככו את נשמתו. אנא הרגע, אמור ג' פעמים "א-להה דרבי מאיר ענני", והרפה ממאמציך."
הוא מתעורר בבוקר. בפניו עומדת אפשרות לעזוב הכל, להרפות, להבין שאלו חשבונות שמים והכל מאתו יתברך, בסוף יתברר שהכל לטובה. הרי כך אמר רבי מאיר.
האפשרות האחרת מתחילה קודם כל בהבנה שזה לא יכול להיות: הרי רבי מאיר עצמו נהג ההפך.
להיאבק נגד השטן
"ההוא אפוטרופוס דהוה בשבבותיה דרבי מאיר, דהוה קא מזבין ארעתא וזבין עבדי, ולא שבקיה רבי מאיר. אחוו ליה בחלמיה: אני להרוס ואתה לבנות? אפילו הכי לא אשגח, אמר: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין." (גיטין נב ע"א)
הגמרא מספרת על אדם שמונה לאפוטרופוס על יתומים, ובניגוד לתקנות חכמים עשה עסקים עם הקרקעות שלהם. הוא מכר את האדמות שקיבלו מאביהם, וקנה עבדים במקומן. כיוון שחכמים אסרו על הממונים על נכסי יתומים למכור אותם, רבי מאיר מנע מהאפוטרופוס לממש את תכניותיו. לאחר מכן חלם חלום ובו נאמר לו, לכאורה משמים, שמלמעלה רוצים לפגוע בכנסים הללו, ולכן מוטב שלא יתערב. אבל הוא התעלם מהחלום בטענה שחלומות אינם משנים.
מיד לאחר מכן מביאה הגמרא סיפור נוסף על רבי מאיר:
"הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן, דכל בי שמשי הוו קא מינצו בהדי הדדי. איקלע רבי מאיר להתם, עכבינהו תלתא בי שמשי, עד דעבד להו שלמא. שמעיה דקאמר: ווי דאפקיה רבי מאיר לההוא גברא מביתיה."
שני אנשים (לפי אחד מהפירושים איש ואשתו) היו רבים כל ערב שבת, עד שהזדמן למקום רבי מאיר והשקיע שלושה ערבי שבתות רצופים ביישוב הסכסוך. לאחר שהצליח, שמע את השטן נאנח על שהוציאו אותו מביתו.
רבי מאיר מנהל שני מאבקים שמנוהלים בידי כוחות עליונים: כוח אחד אינו מזוהה אך כנראה שייך לפמליא של מעלה, והכוח השני הוא השטן בכבודו ובעצמו. בתחילתו של כל מאבק, הוא אינו יודע עם מי יש לו עסק, אבל לפחות לפי הסיפור הראשון נראה שאין זה משנה לו. גם אם יקבל רמז ממקורות עליונים שיש תועלת בבעיה החברתית שלפניו (כל עוד לא מדובר בנבואה מפורשת), הוא עושה את מה שבעיניים מציאותיות נראה לנכון. דואג לעשיית הדין והצדק עם היתומים, משכין שלום בין אדם לחברו או בין איש לאשתו.
דרכו של רבי מאיר אינה מובנת מאליה. את העמידה נגד השטן עוד אפשר להבין יחסית, הן מפני שרבי מאיר התוודע למעורבות השטן בסיפור רק לאחר מעשה, והן מפני שהשטן הוא בפשטות כוח שלילי (אף שלפי מקורות אחרים בחז"ל כוונתו לשם שמים, ומכל מקום לא כדאי להתגרות בו, ולפי זה גם השכנת שלום כשהוא מנסה בכוונה לסכסך עשויה להיות בעייתית). אבל בסיפור הראשון אפשר היה לנהוג אחרת: קיבלת התגלות בחלום, למה לא להקשיב לה? האם אינך מאמין שיכול להיות חשבון גבוה, עמוק, מעל החשבון שלך? אולי גלוי וידוע לפני ההשגחה שהיתומים עוד ירוויחו מהעסקה הזאת? ואפילו אם יפסידו, אולי יש גזרה אלוקית שייגרם להם הפסד, וכל גזרה אלוקית היא בוודאי לטובה?
בלי חשבון
שני הסיפורים מספרים רק על מעשיו של רבי מאיר, ואינם חושפים מה חשב. הדבר היחיד שאפשר להיאחז בו הוא, אולי, ההקשר. הסיפורים מובאים אגב חובתו של האפוטרופוס להיות נאמן לתפקידו - שמירה על נכסי ילדים שאביהם מת. הסיפור הראשון בוודאי מיישם את העיקרון הזה מבחינה הלכתית, אך אולי אפשר לומר שהוא גם מחיל אותו על מישורים אחרים.
האפוטרופוס מהשכונה של רבי מאיר לא היה בהכרח מושחת, ייתכן שהוא אינו שונה מהדודה המעיקה ששואלת "נו, למה הכסף שלכם שוכב בבנק? למה אתם לא עושים איתו משהו?" הוא זיהה הזדמנות עסקית, עשה את חשבון והגיע למסקנה שהיתומים ירוויחו מהעסק. אבל רבי מאיר נותן לו שיעור באפוטרופסות. הוא יכול לחשב חשבונות אחרים, חשבונות שמים, להגיע למסקנה שלטווח הרחוק עדיף לאפשר לעסקה להתבצע - וההשגחה תעשה את שלה; אך אין זה מתפקידו של רבי מאיר לעשות את החישובים הללו. באחריותו לשמור על הקיים, על שורת הדין, על השלום, על הסדר הנכון של החברה. לא מפני שהוא מתעלם מהחשבון האלוקי, אלא כי הרצון האלוקי דורש ממנו למלא את תפקידו כאדם עלי אדמות.
אף שרבי מאיר זכה לכינוי "בעל הנס", הוא פועל מתוך ראיה ארצית-ריאלית, מתעלם מיסודות רוחניים שמעורבים במציאות, ומצליח. נראה שהוא מצליח מפני שהוא עושה את מה שה' דורש מעמו באמת ובתמים, ומיישם את התכלית הנזכרת במשניות של אותו פרק: "מפני תיקון העולם".