תכף לאחר המעמד הגדול של עשרת הדיברות, לאחר שעם ישראל התעלה לשיאים של מפגש עם אלוקים וראית הקולות, מלמדת אותנו התורה את פרשת "משפטים", ומעיסוק בדברים שמימיים עוברת לעסוק בדינים הכרוכים במציאות שפלה ונמוכה שנסובה רובה ככולה סביב תחלואי החברה, כענייני עבדות, רצח, הכאות, קללות ועוד שאר מרעין שאינם טובים. ועד שאנו שואלים את עצמנו על שום מה התפנית החדה הזו ? האם לא היה ראוי ונכון יותר לעסוק מיד בפרשיות בניית המשכן שיבואו בהמשך הספר ? והאם פרשיות אלו אינן המשך טבעי יותר למעמד הר סיני ? בא רש"י ועל פי המדרש (שמות רבה ל, ג, וכן מכילתא) מדגיש בפנינו כי לא לחינם וודאי לא במקרה הסמיכה התורה את פרשת המשפטים אל מעמד הר סיני :
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ... 'ואלה', מוסיף על הראשונים - מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני".
בעיניה של התורה חשיבותם של המשפטים העוסקים באפרוריות החיים ובמקרים הפחות נעימים הנלווים אליהם אינה פחותה מחשיבותם של עשרת הדיברות בהם התעלינו לרומו של עולם, ושניהם גם יחד מצאו את מקומם בהר סיני.
למעלה מכך מצאנו במשנה האחרונה למסכת בבא בתרא (קעה, ב) שמקום מיוחד נתבצר לו לשדה המשפט בין כל שדותיה הרחבים ומקצועותיה העמוקים של התורה :
"ואמר רבי ישמעאל: הרוצה שיחכים - יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, והן כמעיין הנובע"
המקצוע הגדול ביותר בתורה אינו דיני קורבנות, הלכות תפילה, ענייני אמונות ודעות, או כל מצווה אחרת הנוגעת רק לעניינים שבין אדם לאלוקיו. המקצוע הגדול ביותר בתורה הינו דווקא דיני הממונות, המסדירים את יחסי הממון שבין אדם לרעהו, ודווקא עליהם נאמר שהן "כמעיין הנובע".
דיני ממונות על ריבוי המקרים שעימם הם צריכים להתמודד, ולהם הם נדרשים לתת מענה, משולים למעיין הנובע, מקור מים חיים שאינו חדל התחדש, ושדורש מחכמים עמל ושיקול דעת רב כדי להצליח לתת מענה לכל מקרה ולכל שאלה המובאת בפניהם. כך הסביר זאת בעל התפארת ישראל (בפירושו למשנה שם) :
"שאין לך שום דבר מדיני התורה מאיסור והיתר, שנתנה בו תורה רשות לשכל האנושי לעוף בו כפי כחו לחתור ולחקור ולהחליט כפי הנראה בעיניו, כמו בדיני הממונות, שפתחה לו התורה בהם לאדם נחלה בלי מצרים, לשקול ולשפוט ולדקדק כפי שכלו, עד שרוב דיני טוען ונטען שנדברו בהם דברים הרבה כעגלה המלאה לה עמיר, כולם כללה התורה בדברים מועטים בפסוק א', באמרה בצדק תשפט עמיתך, ... ".
בדיני ממונות הניחה לנו התורה רק יסודות ושורשים ודרשה מאתנו לגבש את ההלכות והדינים לכל מקרה ומקרה העומד בפנינו על מכלול העובדות והטענות שבו, כאשר ברור הדבר שבכל מקרה משתנות העובדות ומשתנים הנתונים. התורה לא הסתפקה רק בציווי הכללי לשפוט צדק אלא הניחה לנו יסודות איתנים בכל עניין ועניין ובכל נושא ונושא, וגדולי חכמי ישראל לאורך כל הדורות עמלו בהלכות אלו, והשקיעו בהן את כל אונם וכישרונם. כך הורה אותנו שלמה המלך (משלי כא, ג):
"עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח",
וברוח זאת הרואה במשפט כלי ליישום עקרונות הצדק והיושר הטבועים בתורה, וכלי לתיקונו של עולם הלכו כל חכמי ישראל, והנחו אותנו כיצד ליישם את עקרונות הצדק והיושר בכל שטחי חיינו ולתקן את העולם.
ייתכן ומשום כך הדינים הראשונים הנזכרים בפרשה, יסודותיה של פרשת משפטים, הם דיני העבדים, שכן אבן הפינה לבניינה של חברה מתוקנת וקריה נאמנה הוא כבודו של האדם. הקב"ה לא הוציא אותנו ממצרים וגאל אותנו מעבדות לחירות על מנת שאנו נהפוך אנשים אחרים לעבדים. אדרבא הירושלמי מלמד אותנו שהציווי הראשון שקיבלו ישראל במצרים היה על פרשת שילוח עבדים :
"וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל..." (שמות ו' י"ג) - "אמר רבי שמואל בר רב יצחק: על מה צוום? על פרשת שילוח עבדים!"
ומפרש ה"קרבן העדה":
"צוום שלא ישעבדו איש באחיו מבני ישראל, ובזכות זה יהיו נגאלים".
חכמים מלמדים אותנו כי עם ישראל עצמו בעודו משועבד במצרים היה נגוע גם הוא בחולי זה של שיעבוד אנשים והפיכתם לעבדים (ראה גם במשך חכמה על הפסוק הנז"ל), ועל כן כתנאי ראשון ליציאתנו לחירות היינו צריכים אנו להוציא לחירות את העבדים המשועבדים תחת ידנו, ועל כן גם מיד לאחר מתן תורה שבה התורה ומדגישה בפנינו כי אנו צריכים להמשיך ולהקפיד שלא לשעבד אחרים ובוודאי שלא לצמיתות.
התורה מצווה אותנו בפירוש "כי לי בני ישראל עבדים- עבדי הם ולא עבדים לעבדים" (ב"מ י, א), מורה לנו כי חובה עלינו לכבד ולשמור על חירותו של כל אחד, וטובעת בכך את היסודות לכל דיני עבודה האוסרים עלינו לנהוג בחוסר כבוד בעובדים, ומלמדים אותנו שאיננו רשאים לאפשר מצב בו עבד :
"משועבד בדרך שפלות לזולתו משום שעבדי הם וראוי שיהיו מכובדים ..." (שו"ת אורח משפט חו"מ סי' כא).
והיות והמשפטים הינם כמעיין הנובע הרי שעלינו להוסיף ולפתחם על פי התורה, ובעזרתם להוביל את האדם אל מדרגתו הרמה ביותר. כפי שכתב מר"ן הרב קוק (אגרות הראי"ה ח"א אגרת פט) שגם העבדות המוזכרת בתורה לא באה אלא להגן על העבדים בדורות בהם הייתה העבדות נהוגה אך עינינו צופיות אל הזמן בו איש לא יפגע ולא ישעבד את חברו בשום צורה שהיא, ואל הגאולה בה:
"תצא מציון ישועה ואורה לכל העמים, לדעת איך צריכה צדקת ה' להעשות על פי רוחה של תורה בכח החסידות והנדיבות, הממלא את לבב האומה ...".
זוהי הסיבה שבשלה תכף לאחר מעמד הר סיני מעניקה לנו התורה את פרשת משפטים ומטילה עלינו את התפקיד להוביל את העולם לתיקונו, לגיבוש חיי חברה מתוקנים, ישרים ונעלים, ולמימוש חזון הנביאים :
"וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".
נערך משיעור של הרב יאיר בן מנחם, דיין בבית הדין האזורי בתל אביב