יש הטוענים שליהדות אין גישה סביבתית וירוקה. ט"ו בשבט שבפתח, הוא זמן מצויין להפריך זאת.
שמירת שבת. אחת התרומות החשובות ביותר של היהדות לעולם הוא הציווי לשמור יום שבתון שבועי. סיבת המנוחה היא להראות לנו כי העולם נברא ע"י הקב"ה לכבודנו ולא אנחנו בראנו את העולם, ולכן עלינו לשמור עליו ולאפשר לכל הנבראים לנוח אם אדם ואם בהמה.
הגנה על הצומח. כאשר צרים על עיר למלחמה אסור להשחית עצי פרי אלא לכרות רק עצי סרק. מספר דברים, פרק כ', י"ט כי- "תצור אל-עיר ימים רבים להילחם עליה לתופשה, לא-תשחית את-עצה לנדוח עליו גרזן- כי ממנו תאכל, ואותו לא תכרות: כי האדם עץ השדה, לבוא מפניך במצור. כ רק עץ אשר-תדע, כי-לא-עץ מאכל הוא--אותו תשחית, וכרת; ובנית מצור, על-העיר אשר-היא עושה עימך מלחמה--עד רדתה".
שנת שמיטה. אחת לשבע שנים אסור לאדם לעבוד אדמה אלא לתת לה לנוח. בשנה זאת האדם חייב לעצור מהמרוץ אחר המותרות וללמוד את מהותו בעולם הזה ולאפשר לאדמה לנוח מהעבודה.
הגנת הסביבה. ישנו ציווי נוסף והוא לשמור על הקיים שהרי מי יכול לתקן אם נקלקל את מעשי ה'. כמו שכתוב - "ראה את מעשה הא-לוהים כי מי יוכל לתקן את אשר עִותוֹ" (ספר קהלת ז', י"ג). על פסוק זה אומר המדרש כך: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה, פרק ז, כח).
מצוות "בל תשחית". על זה כתב ספר החינוך - "ידועה שהוא כדי ללמד נפשנו לאהב הטוב והתועלת ולהדבק בו ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק (נתרחק) מכל דבר רע ומכל דבר השחתה: וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה- אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה ולא יאבדו אפילו גרגיר של חרדל בעולם. ויצר עליהם (יהיה להם צר) בכל אבדון והשחתה שיראו: ואם יוכלו להציל - יצילו כל-דבר משחית בכל כוחם".
הכותב הוא מנהל משק בכפר הנוער 'הודיות' שבגליל התחתון