היחס לערבים שזורקים אבנים

שלום

לפי ההלכה יש לירות בראשו ולפזר הפגנות בירי חי.
זאת מדין כיבוש א"י, הצלת ישראל מיד צר, ובעיקר הרתעת הגויים מפני האומה האלהית הקמה לתחיה בארץ חייה, וכפי שעשה יהודה לאדני בזק בתחילת ספר שופטים למען דעת שאיננו מרחמים על אכזרים.

אם תפסו אדם שעשה כך והוא כפות, יש להביאו בפני דיין אחד, והרי זה נהרג בעד אחד וללא התראה, וכפי שפסק הרמב"ם בהלכות מלכים.

אך מה נעשה וממשלתנו אהובתנו כנועה בפני המוסר הנוצרי המרחם על אכזרים, ומפחדת מן האומות הצבועות מעבר לים.
המחשבה שחמלה והכלה של החיה הפלשתית תביא מזור, היא טעות המצויה אצל מלכינו עוד מימי המקרא ועד הפלשתים של ימינו.

כשגוי מרים יד על האומה הישראלית, על חייל המבטא את כלל ישראל בעצם מציאותו, על אזרח החי במדינה שהיא שיבת ציון- דינו מוות.
אם כך הוא הדבר כלפי נזק ליהודי פרטי, ק"ו במי שבאים על עצם ישיבתנו בארצנו, כדא"ר יוחנן, אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה?!

אולם כל עוד המציאות היא כך לבושתנו, וממשלתנו כנועה בפני המוסר האירופי וסבורה שישועה תבוא ממשענת הקנה הרצוץ אשר מעבר לים, אזי כעת אסור לחרוג מכללי פתיחה באש החוקיים. שהרי ללא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו ועלול כל אחד לעשות דין לעצמו.

כמה אנו מצפים לתשובת המלכות למוסר התורה, בצמיחת קרן לדוד מלכנו ועריכת נר לבן ישי משיחנו. גם הפלשתים מחכים לכך בעומק רוחם, וישובו אף הם אל השם, כשאנו נדע מי אנחנו.

שהכל תלוי בלימוד אמונה בעמקות בכל שדרות העם.

כל טוב