לפני שנגיע לזה שאלוקים יושב ומודד סנטימטרים, אני רוצה להביא מספר מקרים שהוכרעו בסנטימטרים, לכאורה תשאלו מה זה חשוב סנטימטר? למה הוא מועיל?
אצן שרץ במרתון, המרחק שהיה בינו לבין הגביע הוא לא אחר מאשר "סנטימטר".
גם בנגרות, הארון שהזמנתי, במדפים הוא פספס בסנטימטר, נחשו מה היה עם הארון? ניחשתם טוב הוא לא היה יותר בשימוש.
גם בבניין לכל דבר יש תקן של גובה, והכל על הסנטימטרים, ואני רוצה להביא מתוך מאמר של יואל בן עזרא, אני חושב שהדוגמה הזו היא הטובה ביותר לעניינו:
התקנות והתקנים החלים על כל מבנה בישראל- נותנים הנחיות מדויקות לגבי כמעט כל המכלולים בבית. לדוגמא- "גובהו של מעקה" צריך להיות 105 ס"מ לפחות [ת"י 1142], "גובה האמבט" צריך להיות 45-60 ס"מ [ת"י 1205.3], רוחב יציאה מדירה צריך להיות לפחות 90 ס"מ בבנייה [תקנה 3.05], וכיוצ"ב. אלא מה, אם הקבלן לא דייק, וגובה המעקה הוא 104 ס"מ? מה אם האמבט- גובהו 44 ס"מ? וכן הלאה... האם יש לצפות מהקבלן להיות עד כדי כך דייקן? ודאי שלא. על הקבלן לא חלה החובה להיות דייקן. ההפך הוא הנכון- על הקבלן להיות נדיב...
כן לגבי גובה האמבט- אין דרישה לדייק למידה של 45 ס"מ בדיוק, ובלבד שגובה האמבט יהיה בין 45-60 ס"מ... וכן לגבי גובה "מזקף הראש"- אין התקנה באה לחייב את הקבלן אלא לבטיחות בני האדם- ויכול הוא לבנות מזקף ראש ככל העולה על רוחו- אך שיהיה מעל 210 ס"מ, וכן הלאה.
סימוכין לחשיבותו של סנטימטר בודד, ובלבד שלא יגרע מהכתוב בתקנות ניתן למצוא בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב- א 71663/03, אורנה (פרייליך) טל ואח' נגד סנאורה בע"מ, בפני השופטת- ניב ריבה ולהלן ציטוט:
סעיף ב. ליקויי תכנון:
התובעים לא הגישו חוות דעת מטעמם. השמאית מטעם בית המשפט מונתה לאחר שהמהנדסת גב' גלבוע קבעה כי ישנם ליקויים הגורמים לפחיתת ערך הדירה. הסתייגויותיה של המומחית לאיחור בהעלאת הטענות כנגד ליקויים אלה צוטטה לעיל, ואולם לנוכח העובדה כי הליקויים אינם ניתנים לתיקון, יהא מועד ההודעה אשר יהא, יש לקבל את חוות הדעת.
השמאית טרייסטמן קבעה כי רוחב המדרגות הינו 79 ס"מ במקום 80 ס"מ, וכי עקב כך נגרמת אי נוחות בעליה לקומה א' בסכום של 3,261 $.
כן נקבע כי מידות הרום והשלח של המדרגות לקומה העליונה אינן תואמות את התקן הנדרש ולפיכך נגרמת אי נוחות בעליה לקומה ג', אשר שיעור פגיעתה 1,630 $.
יש לברך על פסקי דין מסוג זה. אם לא נאמץ את הגישה של בית המשפט לעיל, לא נוכל לדעת מהו הגבול המותר ככול שאינו הגבול הקבוע בתקן. לדוגמא- גובה הדלת צריך להיות 199 ס"מ [אגף]. שמא נהיה סלחנים ונסכים לגובה של 198 ס"מ? או אולי גם 197 ס"מ? ואם אישרנו 197 ס"מ, מדוע שלא נאשר 196 ס"מ...? 195...? 194? 193...? וכן הלאה. לא נדע איפה הגבול, אלא אם כן נאמץ את מה שכבר נקבע בתקן הישראלי. הערה נוספת: אם נשלח למכון התקנים, לבדיקת תקינות- אגף דלת שגובהו 198.5 ס"מ [במקום 199 ס"מ]- נקבל מחזרה את המוצר עם חותמת: "פסול".
(על קוצו של סנטימטר , יואל בן עזרא , מהנדס)
אני חושב שכל מילה אחרת מיותרת... אבל בכל זאת אני ארחיב על מה שרציתי להגיד במאמר הזה.
הצניעות היא ערך מאד יסודי והוא טבוע באדם, טבע האדם לנהוג בצניעות כשם שיש דברים שהוא נוהג בהם בביישנות, כך האדם הוא מטבעו צנוע, חז"ל אומרים שאלמלא נתנה התורה היינו לומדים צניעות מחתול, כלומר הצניעות היא מושרשת וטבועה בטבע, שכשהאדם לומד אותו הוא מוציא לפועל את מה שטמון בטבעו.
מהי חשיבותה של הצניעות? ובכן הצניעות באה לגלות את הרבדים האנושיים והנפשיים שבאדם כאדם שנברא בצלם אלוקים, ולא כחיה או בהמה.
האם לא מספיק רק שיש לי אישיות צנועה? והתשובה היא שזה חשוב מאד, אך לא פחות חשוב זה לבטא את המושג צניעות גם באופן בו אני מתלבש, בו אני מבטא את עצמי, אז למה חשוב לדייק כל כך על הסנטימטר? אם נלך אחורה בזמן, כל מידות של חז"ל לקוחים מעולם החיים והטבע, (כביצה, טפח) ואותם המידות והזמנים עברו מדורי דורות, הדורות האחרונים הם תורגמו לזמן ומידה של אדם בינוני, והם הם הכלים שבהם אני יכול לשים ולבטא כאן בעולם הזה, המדוד והשקול, את התורה ואת המצוות ואת המידות ובפרט את מידת הצניעות.
התקן של הצניעות שנקבעה על פי חוקי התורה וחכמים ממשה רבינו ועד עכשיו, עוסקים בסנטימטרים: (חכמים לא נחשדו על דיבורים ועיסוקים לא צנועים, ואם הם ראו לנכון לדבר על זה, זה כנראה כן צנוע) טפח האישה, קול באישה, שוק באישה, ולא רק בצניעות, גם בסוכה גם בזמן קריאת שמע ותפילה, גם בשיעור כזית וכביצה, הכול נמדד בחלקי חלקים, למה? ככה זה עובד, גם במנגינות ושירים הכול מחולק לתווים, ובתוכם למקצבים, חצי, רבע, שמינית, ואם יחסר, זה יהיה זיוף, ככה זה בכל העולם, וככה זה גם במנגנון האלוקי, "להופיע את ה' בעולם" רק באלו התקנים, רק באלו המידות.
וככה זה בעולם הרוחני התורני, זה התקן, רק אם נתאר לעצמינו מה היה קורה, אם כתוב טפח באישה, שמא נהיה סלחנים ונסכים למידה של שליש טפח? או אולי גם רבע טפח? ואם אישרנו רבע טפח, מדוע שלא נאשר שישית טפח, או אולי שני טפחים? שלושה? ארבעה? וכן הלאה. לא נדע איפה הגבול, אלא אם כן נאמץ את מה שנקבע בתקן האלוקי.
ולסיום אני אשנה את המשפט לעייל מקבלן לאדם: "... האם יש לצפות מהאדם להיות עד כדי כך דייקן? ודאי שלא. על האדם לא חלה החובה להיות דייקן. ההפך הוא הנכון- על האדם להיות נדיב...".
(אני משער שיהיו טוקבקיסטים שיגידו: "מה? אירן זה כאן!" ועוד תגובות דומות, ובכן זו טעות לחשוב שאין דבר כזה צניעות ויופי שהולכים ביחד, ההפך, היופי האמתי זה הצנוע, וגם המציאות מראה שאפשר להראות יפים ויחד עם זה צנועים, ומי שחושב שלא, הוא הוא מודד את האישה על פי החיצוניות שלה ולא להפך).
הכותב משיב בחברים מקשיבים