אין אלוהים עמדי – עיון בשירו של חני כבדיאל

יש שירים שעורפים לי את הראש, ורק הלב רודף אחר המילים. לעיתים יש דמעה. ובעיקר: דממה. אין מקום לפרשנות. אין מקום להסבר. ברם, אט-אט הזעזוע חולף, והשכל מנסה לדייק. כשקראתי את השיר של חני כבדיאל "ביום בו הבנתי כי אין לי אלוהים" - הייתי במיטה, בשעת בוקר מאוחרת, ובמקום לקום ולשטוף את הפנים, כיסיתי את הראש בשמיכה ורציתי לטבוע בחשכה. רק לאחר דקות ארוכות התחלתי לעשות את ענייני הבוקר.

חני כבדיאל ילידת 1983, במקור מפ"ת, כיום מתגוררת בת"א, בוגרת אולפנת "צפירה" ומסלול הכתיבה ב"מנשר לאמנות", מתארת בשירה את תהליך ההתפרדות והניתוק של הדוברת מהחברה הדתית לאומית. זהו שיר קשה, וליתר דיוק: אמיץ. עשן הבדידות, העצמיות, הקונפליקט בין החברה לאני - יוצר קרע פנימי. הדוברת בשיר גם נאספת בחצר יחד עם בנות האולפנה, ושרה הלל. אבל בה, בשונה מחברותיה יש מרד. שוני. ניחוחות של אחרות: "לֹא שִׁבַּחְתִּי לְאָדוֹן הַכֹּל / לֹא הִשְׁתַּחַוֵּתִּי / לַהֶבֶל וְלָרִיק."

וכשהן מתפללות את תפילת הסיום "עלינו לשבח", שתוכנה רצון בהמלכת ה' בעולם, יחודו ובגאולה. הדוברת בהיפוך למשמעותה של התפילה ובהזרה מוחלטת, משנה את כל הכללים וזונחת מילים במלמול שקט: "בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת / אֵין" הפסיחה של השורות האחרונות, מותירה את הדוברת עם הריק והחלל: "אֵין". אני לא מפרש את השיר ככפירה. ולדעתי, מי שקורא את השיר במובן הפשוט הזה, אינו אלא טועה. הדוברת לא מבקשת את הוכחת ה' בעולם, אלא את נוכחות ה' בעולם. ויש הבדל בין ההוכחה לנוכחות.

די בלהזכיר ברמז את השיר של המשורר אלחנן ניר "אין אלוהים עמדי" שמתאר את הקרע הזה:

יוֹם שְׁלִישִׁי אֶחָד בַּמָּפָּח הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַקַּיִץ

לִקְרָאת הַצָּהֳרַיִם שַׂמְתִּי לֵב:

אֲנִי הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי.

השיר של חני כבדיאל, מפורש על-ידי כשיר אמונה שמבטא נשגבות ורצון אל המעבר לקיים. לפרוץ את החומות הבנאליים שעליהם הדתיות ההלכתית מושתת, ולקרוע את המסך המבדיל בין אדם לאלוהים. יש רצון לפגישה, פגישה שבסופו של דבר לא מתממשת. ועל כך, הצער ושבר הלב.

ביום בו הבנתי כי לי אין אלוהים / חני כבדיאל

בַּיּוֹם בּוֹ הֵבַנְתִּי

כִּי לִי אֵין אֱלֹהִים,

כָּל בְּנוֹת הָאֻלְּפָּנָה הִתְאַסְּפוּ בַּחָצֵר

וְשָׁרוּ הָלֵל,

נֶאֱסַּפְתִּי גַּם אֲנִי.

לֹא שִׁבַּחְתִּי לְאָדוֹן הַכֹּל

לֹא הִשְׁתַּחַוֵּתִּי

לַהֶבֶל וְלָרִיק.

רַק מִלְמַלְתִּי -

בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת

אֵין

בחודשים הקרובים יראה אור ספר שירה הראשון, בהוצאת "רעב" ובעריכת ערן צלגוב.