כאשר קוראים את ספר הכוזרי או אפילו את פסוקי התנ"ך שמדברים על עם ישראל, נדמה שמסרים רבים הם גזעניים ומפלים את עם ישראל לטובה משאר העמים. האם באמת אנו טובים ונעלים יותר משאר הגויים או שצריך להבין את הדברים באופן שונה? דווקא כיום, לאחר השואה שבה התבררו הנזקים האיומים שעלולה להביא הגזענות, חשוב לברר את הנושא.
בתחילה נראה שני כיוונים מרכזיים שנאמרו אצל הוגים מוקדמים ולאחר מכן נציג את שיטת הרב קוק שמבטא הבנה עמוקה של הנושא.
כיוון אחד שהציג הרמב"ם הוא שעם ישראל איננו שונה משאר האומות באופן מולד. מה שהופך את עם ישראל למיוחד ובעל ערך נוסף הוא לא הגזע והתורשה אלא העיסוק שלו בתורה. לפי הרמב"ם גם גוי שמתגייר ועוסק בתורה יכול להגיע לנבואה ולכל המעלות העליונות ביותר שאליהם מגיע יהודי. כלומר שהמדרגה המיוחדת של היהודים איננה נושא גזעי ומושרש אלא תרבות התורה אשר גורמת לאדם להתעלות ולהתקדש, בלי קשר למוצאו.
כיוון שני הוא של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי, ריה"ל לכאורה טוען שההבדל בין יהודי לגוי הוא כמו ההבדל שבין אדם לבהמה, אמירה זו נראית לנו גזענית באופן מזעזע ודומה לאמירות של הנאצים בדור האחרון. אבל אם נתבונן לעומק בשיטתו של ריה"ל נבחין שהאופן שבו הוא מציג את עם ישראל הוא כמו היחס בין הלב לאברים. כלומר שלפי ריה"ל האנושות כולה היא ישות אחת גדולה, כאשר לכל אומה יש תפקיד באותה ישות ועם ישראל הוא הלב שבין האברים. לפי הבנה זו היתרון של עם ישראל לא נועד כדי להשפיל את שאר האומות אלא דווקא לשרת את שאר הגויים. תפיסת ריה"ל היא מה שמכונה "אליטה משרתת", כלומר אליטה בעלת יתרון שרואה את עצמה כמשרתת את שאר האוכלוסיה ולא כמנצלת אותה. הפער העצום בין ריה"ל לבין הנאציזם הוא שאצל הנאצים הגזע העליון נועד לשרוד על חשבון שאר הגזעים, ואצל ריה"ל עם ישראל נועד לשרת ולקדם את שאר האומות. זהו פער מהותי ועקרוני שמשנה לחלוטין את היחס לנושא.
הגישה השלישית היא של הרב קוק, הוא מסביר שהמושג "אלוקים" ו"אמונה באלוקים" איננו בגורם חיצוני למציאות, אלא הוא האמונה בכך שהמציאות כולה היא הקרנה של אלוקות, ושיש כח אלוקי אין סופי ששורה בתוך כל גרגר חול ובכל מחשבה ורצון. המושג אלוקים מבטא אמון בכך שהמפגש שלי עם המציאות הוא מפגש עם אלוקות אשר מסתתרת בתוך המציאות ומעבר אליה, וכן בתוך נפש האדם ומעבר אליו. האמונה היא עצם תחושת החיים של האדם שמגלה בתוך חייו את האלוקי שבו בכל רגע של רצון ומעשה.
הרב קוק מסביר שהבעיה שעמדה בפני האנושות היא שיש חסימה נפשית פנימית שמונעת מן האדם לחוש את האלוקות שבתוכה הוא חי, האדם חווה את המצב החומרי, המפורד והנמוך של המציאות ולא מודע לאין סוף הטמון בה. לפיכך במהלך ההיסטוריה קם גוף אנושי גדול, עם ישראל, שראה לעצמו משימה להחזיר את המודעות האמיתית לבני האדם, על ידי הפצת הרעיון שישנו אל אחד, כח אחד מרכזי שהמציאות מאוגדת סביבו ושואפת אליו כגוף אחד. הדרך היחידה להגיע למודעות השלמה הזו היא להתחיל לחיות באופן שאיננו נכנע לתכתיב של התודעה המפורדת והדמיונית של ההוויה כאוסף פרטים, ולגבש תוכנית חיים אשר פועלת לפי התודעה של המציאות כהקרנה אלוקית, כישות הרמונית ואחדותית שהאלוקי טמון בתוכה.
במעמד הר סיני הגיעו עם ישראל להארה רוחנית גדולה, והאדם החכם והשלם ביותר בעם ישראל, משה רבינו, עלה להר סיני ושם חווה באופן מושלם וייחודי את אותה אלוקות שבתוכה אנו חיים. משה רבינו הסיר את הלוט מעל הצד החומרי והמצומצם וראה את הפן האמיתי של החיים והמציאות. בהשראה זו התגלו למשה רבינו הדרכים שבהם ניתן להוביל את האומה כולה, ומתוך כך את האנושות כולה, לאותה חשיפה פנימית של אמיתות המציאות. עצות אלו הם התורה והמצוות שמוליכים את עם ישראל דור אחרי דור לחשיפה עמוקה יותר ויותר של מהות המציאות שבה אנו חיים. ההולך אחר התורה אמור להכיר את העובדה שחייו והמציאות הם הוויה אלוקית ולהתמלא בכוחות שמחה וחיות גדולים יותר ויותר. כפי שעשו נביאי ישראל לאורך השנים.
התפקיד של עם ישראל איננו ליצר קבוצת איכות חדשה או לברוא כח רוחני חדש, אלא לחשוף את האלוקי שקיים בכל שאר המציאות, מתולעי האדמה ועד לאחרון הפילוסופים. אין מטרתנו לברוא משהו חדש אלא לגלות את מה שטמון כבר בעומק המציאות, לעזור לאנושות לעורר מחדש את כוחות חייה ולהגיע למודעות אל האלוקי שבתוכה. לפי הרב קוק אכן יש הבדל בין יהודי לגוי אך הבדל זה איננו בתשתית הקיום שלו, אלא בכישרון של היהודי להיות מודע יותר לאלוקי שקיים בכל המציאות ובכל האנשים. לכישרון היהודי אמנם יש קשר לנטיה הגזעית ולשייכות לעם היהודי, אבל אין זו יצירה חדשה אלא כישרון להיות מודע יותר לאותו כח אלוקי שקיים בכל המציאות ובכל בני האדם.
התשובה לשאלה אם היהדות גזענית היא שהמציאות כולה היא חלק אלוק ממעל ולכן כל מטרתו של היהודי הוא להביא להכרת המציאות את עצמה, להתוודע לאין סוף המחיה אותה. כיון שכולנו חלק מאותה אלוקות מוחלטת אין שום טעם לדבר על גזענות או השפלת הזולת, שכן כולנו חלק מאותה שלמות אחת הממלאת את הכל, בגווניה השונים.
הרב קוק טוען שאין אידיאל שכל יושבי הארץ יהיו יהודים, קיומו של מיעוט קטן של גויים אשר פועלים באופן מוסרי ומקבלים את השלטון עם ישראל, יכול לעזור בקיומם של הלכות שונות, כגון קיום החברה בשבתות וחגים. ובאופן עמוק יותר הגויים יושבי הארץ יכולים להיות החוליה המחברת אשר תפיץ את המחשבה של אחדות המציאות והבשורה היהודית לשאר האומות.
כולנו שותפים בשורש אלוקי אחד ואמורים להגיע למטרה אחת, של הארה האלוקית שתבוא מתוך המציאות. בדרך למטרה זו ישנם גוונים שונים ותהליכים ששותפים להם אומות שונות, כאשר הציר המרכזי הוא עם ישראל, אשר מיוחד בכשרונו ונטיתו להוביל את המציאות כולה לאותה אחדות, שתהיה משותפת לכולם.
לעיון נוסף: פרקי "אורות ישראל" בספר אורות, איגרת פ"ט של הרב קוק.
הכותב הוא ר"מ בישיבת נתיבות דרור, ורב בית ספר "קשת התקוה" באליקים.