האם תופעת הזוגות הצעירים הנישאים בתקופת השירות הצבאי של החתן- תיעצר? פסק חדש קובע שאסור לחיילים המשרתים בצה"ל ביחידות לוחמות להתחתן כאשר ברור שלא יוכלו להיות בבית בשנת הנישואין הראשונה.
במאמר שפורסם בקובץ תחומין ל"ד, שנתון ההלכה של מכון צומת, כתב הרב שמואל דביר, ראש מסלול ההלכה בישיבת בית מוריה בבאר שבע, כי החובה של החתן להיות בביתו שנה שלמה מיד לאחר הנישואין, סותרת שירות בצבא כלוחם. כיון שהמציאות היא שחייל המשרת ביחידה קרבית, מגיע רק בסופי שבוע בלבד במקרה הטוב, לביתו.
לפי התורה מחויב החתן לחיות עם אשתו בשנה הראשונה: "נקי יהיה לביתו שנה אחת", וחל עליו איסור מפורש: "לא יצא בצבא", ו"לא יעבור עליו לכל דבר".
המשמעות לפי המאמר היא שעדיף להינשא לאחר השירות הצבאי או שנה לפניו, באופן שמקיים את המצווה, ונמנע מלעבור על שני הלאווים. אלא אם הוא משרת קרוב לביתו וחוזר בכל יום לביתו (גם אם מדי פעם יש לו תורנות להישאר בלילה בבסיס).
הרב דביר קובע כי גם כשהכלה מוכנה שהבעל החדש לא יהיה בבית ומוחלת לו על היעדרותו ולמרות זאת נישאה לו, לא ברור שמחילתה מועילה לו.
אמנם לפי ההלכה האיסור לצאת מביתו הוא לתקופה ממושכת ולא ברור כמה ימים של היעדרות מהבית בכלל האיסור. אך עד שבוע ימים הוא זמן סביר, ומעבר לזה יש חשש שהבעל עובר על איסור תורה. אך גם ביקור שבועי - מבחינת יציבות הבית ותחושתה של האשה אינו מצב רצוי.
המסקנה: יש לעשות הכול כדי לדחות את הנישואין לאחר השירות הצבאי או להקדים את הנישואין לפני הגיוס לצבא ולהתגייס לאחר שנה או להתגייס מראש ליחידה שאינה קרבית, המאפשרת חזרה לבית בכל יום, ולהתחתן בתום תקופת ההכשרה המחייבת היעדרות ממושכת מהבית.