”כאשר מסיבה כלשהי אדם אינו מסוגל לגבור על יצרו ויודע הוא שהוא עומד להיכשל בעבירות אלו, אין שום דרישה ממנו חס וחלילה לקפד את פתיל חייו באיבו ואדרבא אף אסור לו לעשות זאת“ - כך מבהיר היום (א‘) הרב ארלה הראל בשו“ת ההלכתי להומואים דתיים באתר ”כמוך“, זאת בתשובה לשאלת גולש שתהה האם עמדת ההלכה, לפיה משכב זכר הינה בכלל ”ייהרג ובל יעבור“, מעודדת הומואים דתיים להתאבדות.
הרב הראל הבהיר בראשית תשובתו כי ”משכב זכור הינה עבירה שגדרה 'יהרג ואל יעבור' על פי ההלכה, זו בוודאי האמת ההלכתית הצרופה והפשוטה ביותר, שאין עליה חולק ואין עליה עוררין בכל ספרות ההלכה מיום מתן תורה ועד היום. אין רב אחד בתבל החושב אחרת. ממילא, חובתי היא בראש ובראשונה, הן כלפי בוראי והן כלפי שואלי, שרוצה שאשיבו דבר אמת (שהרי אילולא כך היה יכול לענות לעצמו ולפנטז תשובה כפי חשקו), להשיב דבר אמת, ולומר את מה שפשוט לכל פוסק הלכה בעולם ולכל בר דעת ולומד תורה“.
עם זאת, הרב הראל הבהיר כי ”'יהרג ואל יעבור' הינו גדר המופעל רק במקרה של כפיה חיצונית - כאשר אדם בא ואונס אותי לעבור עבירה שהיא אחת משלושת העבירות החמורות (גילוי עריות, שפיכות דמים, ועבודה זרה) חס וחלילה, האדם נדרש למסור את חייו ולא לעבור, אך כאשר מסיבה כלשהי אדם אינו מסוגל לגבור על יצרו ויודע הוא שהוא עומד להיכשל בעבירות אלו, אין שום דרישה ממנו חס וחלילה לקפד את פתיל חייו באיבו ואדרבא אף אסור לו לעשות זאת“.
לדברי הרב הראל, הומואים דתיים נדרשים ”להמשיך להשתדל ככל יכולתו לגבור על יצרו, לקנות כלים לכך, ולהמשיך הלאה, אך בוודאי לא לאבד עצמו לדעת“.
”אין כל היתר לאף אדם, חוטא ככל שיהיה, ליטול את חייו בידיו“, הבהיר הרב הראל, ”מצוות התורה היא 'וחי בהם', והקב"ה, מלך חפץ בחיים, מצווה אותנו להמשיך לחיות על אף הכל, למרות כל הקשיים והמהמורות הניצבים בדרכנו. ובטח שלא יעלה על הדעת שבשם ההלכה אדם יראה עצמו מחויב להיהרג כדי שלא יעבור על איסור כלשהוא, חמור ככל שיהיה“.