אחת מן הנקודות המאתגרות ביותר בויכוח הוא להיות מסוגל לראות את האחר ואת עמדתו. אדם שיש לו דעה מסוימת ומייצג אך ורק את הדעה העצמית שלו, חזקה עליו שתרבות המחלוקת שלו תהיה דורסנית ובלתי מתפשרת.
מעבר לראיית הדעה של האחר, לפי דעתי הרבה יותר חשוב לנסות ולהבין מה מרגיש האחר, מהם תחושותיו האישיות אל מול המציאות בה מוצאים את עצמם בעלי הפלוגתא. מחלוקות אמיתיות , אינם אך ורק מחלוקות על נושאים אידיאים טהורים, הרבה פעמים למחלוקת תהיה השפעה ישירה על החיים של בעלי המחלוקת ובדרך כלל ההשפעה תהיה רבה יותר על צד אחד מאשר על הצד השני.
הציבור הציוני דתי חש זאת על בשרו לפני ההתנתקות, בסופו של יום היה כאן ויכוח אמיתי ונוקב בין שתי עמדות בנוגע לעתידה של מדינת ישראל, אך מה לעשות מה שמשלם את המחיר הוא צד אחד הרבה יותר מצד אחר. הציבור הדתי לאומי הסתובב עם תחושה אדירה של עוול, תחושה של פגיעה אישית, פגיעה שחלק מן הציבור עוד לא השתקם ממנה.
מחלוקות גדולות תמיד ליוו את עם ישראל לאורך כל הדורות כולם, אחת מן המחלוקות החריפות ביותר התגלעה בין רבן גמליאל לרבי יהושע, פרטי המחלוקת אינם כה חשובים, מה שחשוב יותר היתה התוצאה- רבן גמליאל נהג בצורה קיצונית בזמן המחלוקת והודח מתפקידו. התנהגות קיצונית בזמן מחלקות אינה לגיטימית וכנגדה יש לנקוט סנקציות ברורות.
אך לאחר שהודח רבן גמליאל ולאחר שהוא הביע חרטה אמתית על מעשיו והמציאות השתנתה, בעלי הפלוגתא שלו עשו מאמץ גדול בכדי לחזור ולשלב אותו בהנהגה.
כיי דתנינן תמן: ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה. תמן תנינן: זה מדרש דרש ר' אלעזר בן עזריה לפני חכמ' בכרם ביבנה. וכי כרם היה שם? אלא אילו תלמ' חכמ' שהיו עשויין שורות שורות ככרם.
מיד הלך לו רבן גמליאל אצל כל אחד ואחד לפייסו בביתו. אזל גבי ר' יהושע, אשכחיה יתיב עביד מחטין. אמ' ליה אילין את חיי? אמ' ליה: ועד כדון את בעי מידע (=הלך אצל רבי יהושע, מצאו יושב עושה מחטים. אמר לו: אלה הם חייך? אמר לו: ו[רק] עכשיו אתה מבקש לדעת?), אוי לו לדור שאתה פרנסו. אמ' לו: נעניתי לך.
ושלחון גבי ר' אלעזר בן עזריה חד קצר, ואית דמרין ר' עקיבא הוה (=ושלחו אצל רבי אלעזר בן עזריה כובס אחד, ויש אומרים רבי עקיבא היה), אמ' לו: מי שהוא מזה בן מזה יזה, מי שאינו לא מזה ולא בן מזה יימר למזה בן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה?! אמ' לו: נתרציתם, אני ואתם נשכים לפתחו שלרבן גמליאל.
אף על פי כן לא הורידו אותו מגדולתו, אלא מינו אותו אב בית דין. (תלמוד ירושלמי)
יש כאן לימוד גדול שמלמדת אותנו הגמרא על תרבות המחלוקת, מותר לחלוק, אך גם למחלוקת יש גבולות. החולק בקיצוניות יש לנקוט נגדו צעדים ברורים. בשלב שני יש לחתור לתשובה, להכרה בכך שהאמירות שנאמרו לא היו לגיטימיות- ורק אז יש ולשלב אותו בעתיד בהנהגה.
מחלוקת, בקלות יכולה להתפתל לקרע הבלתי ניתן לאיחוי, התפקיד של הציבור שנגדו הופעל כוח לא מידתי הוא להבין את חולשת האדם ותמיד להשאיר אופציה לתיקון.
גם היום נשמעים הרבה מאוד דברים קשים מכיוון הציבור החרדי והחרד״לי כנגד הציבור הנאמן לתורה ועבודה. חשוב לזכור שהציבור החרדי והחרד״לי מרגיש כמו הציבור הדתי לאומי ערב ההתנתקות. כמובן שיש להגיב, כמו שחכמים שהדיחו את רבן גמליאל מתפקידו, כך גם אנחנו צריכים לנהוג. כשיש מישהו שנמצא בעמדת מפתח ופוסל קטגורית בדרכים שאינם חלק מתרבות המחלוקת, התגובה צריכה להיות חדה וברורה.
חשוב לי להדגיש- רבן גמליאל היה גדול הדור, נשיא ישראל. אי אפשר לומר שכוחו לא היה רב לו בתורה וכן הלאה. אך למרות כל זאת, ללא תשובה, ללא חרטה, ללא שינוי צורת הדיבור והדיון, ללא יכולת הכלה של האחר- הוא העובר מתפקידו כנשיא ישראל.
אך לעולם צריכים אנו לזכור שיש להשאיר את הדלת פתוחה, יש להשאיר את האופציה לתיקון. כשם שרבן גמליאל שעשה תשובה הוחזר להנהגה, כך גם עלינו לנהוג, עלינו לפתוח פתח לתשובה, לקבלה מחדש. המחיר שנגבה מרבן גמליאל היה אדיר הוא הועבר מתפקידו- אך לאחר זמן, לאחר תהליך של תיקון אמיתי, נפתח הפתח לפיוס.
תפקידנו במהלך המחלוקת הוא לדאוג ובמקרה הצורך אף להגיב כאשר אדם שנושא כתר תורה משתמש בו שלא בדרך נאותה, אך עם כל זאת גם להניח את הזרעים לפיוס ולשלום, בכך אנו נמדד בכך נוכיח את מקומנו.
הכותב הינו חבר ארגון רבני ”בית הלל“